"ואהבת את ה'..."
דברים פרק ו, פסוקים ד - ט
| א. | מהי אהבה? |
"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ"
רש"י, פסוק ה':
ד"ה ובכל מאדך: ...ומהו האהבה? - והיו הדברים האלה, שמתוך כך אתה מכיר בהקדוש ברוך הוא ומדבק בדרכיו.
חובת הלבבות, שער אהבת ה' פרק א':
אבל מה עניין האהבה באלוקים? הוא כלות הנפש ונטותה בעצמה אל הבורא, כדי שתדבק באורו העליון; והוא שהנפש עצם רוחני, נוטה אל הדומה לה מהאישים הרוחניים ומתרחקת בטבעה מאשר הוא כנגדה מן הגופות העבות (הגופים הגשמיים הגסים)... ואז תפרוש מן העולם ומכל תענוגותיו, ותבזה הגופות וכל תאוותם וייפקחו עיניה מענן הסכלות באלוקים ובתורתו, ותכיר האמת מן השקר, וייגלה לפניה אמתות בוראה; וכאשר תבין גודל יכולתו ועוצם מעלתו, תכרע ותשתחווה לו ביראה ופחד ואימה ולא תסור מזה, עד אשר יבטיחנה הבורא וישקיט פחדה ומוראה. ואז תושקה כוס האהבה מאת האלוקים, ותתבודד בו לייחד לבבה לו ולאהבה אותו ולכסוף לו, ולא יהיה לה עסק בלתי עסק עבודתו, ולא יעבור על רעיוניה זולתו (שום דבר זולת השם) ולא יעלה במחשבתה בלעדיו; ולא תשלח אבר מאברי גופה אלא במה שתימשך בו רצונו, ולא תתיר לשונו, כי אם בזכרו ושבחו ותהילתו מאהבה בו ומכסוף אליו; ואם ייטיב לה – תודה, ואם יעניה – תסבול, ולא תוסיף עם זה (גם כשיענֶהָ) כי אם אהבה בו וביטחון עליו; כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה קם בלילה ואומר: "אלוקי! הרעבתני ועירום עזבתני, ובמחשכי הלילה הושבתני, ועוזך וגדולתך הורֵתני! אם תשרפני באש – לא אוסיף כי אם אהבה אותך ושמחה בך". דומה למה שאמר איוב (י"ג) "הן יקטלני לו איחל".
ואל העניין הזה רמז החכם (שיר השירים א') "צרור המור דודי לי בין שדי ילין" – אף על פי שמיצר לי ומימר לי, בין שדי ילין. וזה דומה למה שנאמר (דברים ו') "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ב' הלכה א':
האל הנכבד והנורא הזה מצווה לאהבו וליראה אותו שנאמר (דברים ו') "ואהבת את ה' אלוקיך"... ונאמר "את ה' אלוקיך תירא". והיאך היא הדרך לאהבתו וליראתו? - בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהם חכמתו, שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול. כמו שאמר דוד (תהלים מ"ב) "צמאה נפשי לאלוקים לאל חי". וכשמחשב בדברים אלה עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו ויירא ויפחד וידע שהוא בריה קטנה, שפלה אפלה, עומדת בדעה קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד (תהלים ח') "כי אראה שמיך... מה אנוש כי תזכרנו..." ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים; כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם. כמו שאמרו חכמים בעניין האהבה: "...שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם".
רמב"ם, הלכות תשובה פרק י' הלכה ג':
וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', ונמצא שוגה בה תמיד, כאילו חולה חולי אהבה, שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אישה, והוא שונה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו, שוגים בה תמיד, כמו שציוונו "בכל לבבך ובכל נפשך" והוא ששלמה אמר דרך משל (שיר השירים) "כי חולת אהבה אני". וכל שיר השירים משל הוא לעניין זה.
שם, הלכה ו':
דבר ידוע וברור, שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בלבו של אדם, עד שישגה בה תמיד כראוי, ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שציווה ואמר (דברים ו') "בכל לבבך ובכל נפשך". אינו אוהב את הקדוש ברוך הוא אלא בדעה שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה, אם מעט – מעט, ואם הרבה – הרבה. לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות, המודיעים לו את קונו, כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שביארנו בהלכות יסודי התורה.
מורה נבוכים ג' פרק כ"ח:
וכבר ידעת מה שבא מחוזק המצוה באהבת ה': "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". וכבר ביארנו במשנה תורה, שזאת האהבה לא תיתכן אלא בהשגת המציאות כולו כפי מה שהוא ובחינת חכמתו בו.
שד"ל:
"בכל לבבך..." מאחר שראתה התורה האלוקית לדבר בלשון בני אדם ולצייר לפנינו אלוה מתפעל ובעל כעס ורצון, אהבה ושנאה, מן הראוי שיצויר גם האדם אוהב את האל או שונא אותו, כי מי שישוה ה' לנגדו תמיד ומחשבות לבו לעשות נחת רוח לפניו ולשמור מצוותיו, זה יקרא אוהב ה'... ואין אהבת ה' מצוה פרטית, אבל היא כלל המצוות, אבל האהבה בעצמה לא יחול עליה ציווי.
1.
מהו מושג "אהבה" לפי כל אחד מהנ"ל, ומה ההבדל העקרוני ביניהם?
2.
מהי הדרך להגיע למדרגת האהבה לפי כל אחד מהנ"ל?
3.
במה שונה שד"ל בתפישתו מכל האחרים?
שאלה קשה
