הפטרה

פסוק א'

"הוֹי כָּל צָמֵא"

פסוק א'

"הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף
לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ          שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב"

רש"י:

ד"ה לכו למים: תורה.

ראב"ע:

ד"ה כל צמא: אלה דברי ה' לאומות העולם; בימים ההם מי שירצה ללמוד תורה.

ד"ה שברו: הטעם על החכמה, כטעם (יחזקאל ג') "אכול את המגילה" כי החכמה לנשמה כמאכל לגוף.

שד"ל:

ד"ה כל צמא: מדבר עם ישראל בגלות בזמן הקרוב לגאולה, והמשיל ההצלחה שאחר הגאולה, שלא תהיה מצדנו כי אם מצדו יתברך ע"י אותות ומופתים למים שאין דרך לקנותם בכסף, כי נמצאים ברוב המקומות.

ד"ה ואשר אין לו כסף: גם מי שאין לו כסף ילך למים, כי בלא כסף ימצאם, כן אתם שמעו אלי ושובו בתשובה, יעזוב רשע דרכו ואגאל אתכם.
בעלי הטעמים השכילו לחבר ואשר אין לו כסף למעלה ולא למטה, וגעזעניוס חיברו למטה, ואיננו נכון.

פסוק א'

"לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב"

אברבנאל:

...ומלת "שברו" היא כפשוטה מלשון שבירת הגוף ויגיעתו וכמו שדרשו חז"ל (על במדבר י"ט י"ד) "זאת התורה אדם כי ימות באהל" – אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", שהוא רמז שיטריח גופו וישברהו, ולכן נקראת "תושיה" שמתשת כוחו של אדם.
האמנם חזר לומר "ולכו שברו" להגיד שהיגע בתורה לא לבד יזכה לדעת פירוש המצוות המעשיות שתאר בשם אכילה, כמו שאמר "לכו שברו ואכולו" אבל גם יזכה לדעות האמתיות והאמונות העליונות, ואותם תיאר ביין וחלב, כי המצוות המעשיות כינה בשם אכילה, והאמוניות בשם משתה היותר שלם שאפשר.

פסוק ב'

"לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה"

רש"י:

ד"ה למה תשקלו כסף: למה תגרמו לכם לשקול כסף לאויביכם בלא לחם.

ראב"ע:

ד"ה למה תשקלו כסף: שיוגיעו עצמם בחכמות חיצוניות שלא יועילו.

רד"ק:

ד"ה למה תשקלו: פירש החכם ר' אברהם (ראב"ע, עיין לעיל) ויפה פירש, וזהו בלא לשבעה, וגם הם (= החכמות הנכריות) לא יקראו להם כי לא יועילו לגוף ולנפש.

שד"ל:

ד"ה למה תשקלו כסף בלא לחם: למה תיגעו אחר מה שלא יועיל, ברדפכם אחרי התאוות, שאינן מביאות אשר קיים, ורעות רבות באות לרגליהן.

תענית ז':

אמר ר' חנינא בר אידי: נמשלו דברי תורה למים; דכתיב "הוי כל צמא לכו למים". לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכים למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה.
אמר ר' אושעיה: למה נמשלו דברי תורה בשלושה משקין הללו: במים וביין ובחלב, דכתיב "הוי כל צמא לכו למים" וכתיב "ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב"? לומר לך: מה שלושה משקין הללו אין יכולין להתקיים אלא בפחות שבכלים, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה.
(והיינו דאמרה ליה בתו דקיסר לר' יהושע בן חנניה: "אי! חכמה מפוארה בכלי מכוער!" אמר לה: "אביך המלך – במה הוא נותן יין?" אמרה לו: "בכלי חרס". אמר לה: "כל העולם בכלי חרס – ואתם בכלי חרס?!" אמרה לו: "אלא במה ניתן (= נשמור את היין)?" אמר לה "אתם שחשובים אתם, תנו אותו בכלי כסף וזהב!" הלכה ואמרה לאביה; נתנו את היין בכלי כסף וזהב והחמיץ. אמר לה הקיסר לבתו: "מי אמר לך כך?" אמרה לו "ר' יהושע בן חנניה". אמר לו "למה אמרת לה כך?" אמר לו: "כשם שאמרה לי, כך אמרתי לה"...)

התרגום מארמית ע"פ ביאליק-רבניצקי, ספר האגדה.

ספרי עקב (יא):

נמשלו דברי תורה למים: מה מים חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם, שנאמר (משלי ד') "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא".
- ומה מים מעלים את הטמא מטומאתו, כך דברי תורה מעלים את האדם מדרך רעה לדרך טובה, שנאמר (תהלים) "תורה ה' תמימה משיבת נפש".
- ומה מים חינם לעולם אף דברי תורה חינם לעולם...
- ומה מים שאין להם דמים (= שאין ערוך להם בדמים), אף דברי תורה אין להם דמים...

מדרש שוחר טוב:

מה המים יורדין טפין טפין ונעשים נחלים, כך דברי תורה שתי הלכות היום ושתי הלכות למחר עד שנעשה כמעין נובע.
- מה המים מגדלין את הצמחים, כן דברי תורה מגדלין כל מי שעמל בהם.
- מה מים אין הגדול מתבייש לומר לקטן: "השקני מים", אף דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן: "למדני פרק אחד והלכה אחת".