מתוך דברי האגדה

עצה טובה למורים ולמדריכים: לשאלה א' עיינו בספרו של פרופ' הינמן: דרכי האגדה, עמוד 17.

מדרש שוחר טוב (לתהלים) פרק א':

"ובמושב לצים..." זה קרח, שהיה מתלוצץ על משה ועל אהרן.
מה עשה קרח? כינס כל הקהל, שנאמר "ויקהל עליהם קרח את כל העדה", והתחיל לומר להם דברי ליצנות, ואומר להם: אלמנה אחת היתה בשכונתי והיו עמה שתי נערות יתומות, והיתה לה שדה אחת. באה לחרוש – אמר לה משה (דברים כ"ב): "לא תחרוש בשור וחמור יחדו." באה לזרוע – אמר לה (ויקרא י"ט י"ט): "שדך לא תזרע כלאים." באה לקצור ולעשות ערמה, אמר לה: הניחי לקט שכחה ופאה. באה לעשות קרן, אמר לה: תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו.
מה עשתה עניה זו? עמדה ומכרה את השדה וקנתה שתי כבשות כדי ללבוש מגזותיהן ולהנות מפרותיהן. כיון שילדו – בא אהרן ואמר לה: תני לי את הבכורות, שכך אמר לי הקב"ה (דברים ט"ו י"ט): "כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר – תקדיש לה' אלוהיך." הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות. הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן – בא אהרן ואמר לה: תני לי ראשית הגז שכך אמר הקב"ה (דברים י"ח ד'): "ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו." (לכהן).
אמרה: אין בי כח לעמוד באיש הזה, הרי אני שוחטת אותן ואוכלתן. כיון ששחטה אותן בא אהרן ואמר לה: תני לי הזרוע והלחיים והקיבה. אמרה: אפילו אחרי ששחטתי אותן, לא נצלתי מידו – הרי הן עלי חרם! אמר לה אהרן: אם כן – כולה שלי הוא, שכך אמר הקב"ה (במדבר י"ח י"ד): "כל חרם בישראל לך יהיה." נטלן והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה.
כך עלתה לעלובה זו! כל כך הם עושים ותולים בקב"ה!

פסוק א'

"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן... וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת"

סנהדרין ק"ט ע"ב:

אמר רב: און בן פלת אשתו הצילתו. אמרה לו: מאי נפקא לך מיניה? אם מר כהן גדול – אתה תלמידו, ואם מר כהן גדול – אתה תלמידו.

רש"י:

אם ינצח משה, מכל מקום אתה תלמיד ואם ינצח קרח אתה תלמיד – מה לך בשררה זו?

אמר לה: מה אעשה? עמם הייתי בעצה ונשבעתי לו. אמרה לו: שב בביתך ואני אצילך. השקתו יין והשכיבתו וישבה על הפתח. סתרה שערותיה. כל מי שבא לקרוא לו, רואה ראשה פרוע וחוזר.
אדהכי והכי (בין כך ובין כך) נבלע קרח ועדתו.

פסוק ח'

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח"

רש"י:

ד"ה ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי: התחיל לדבר עמו דברים רכים, כיון שראהו קשה עורף, אמר עד שלא ישתתפו שאר השבטים ויאבדו עמו, אדבר גם אל כולם, התחיל לזרז בהם שמעו נא בני לוי.

תנחומא:

... כל הדברים האלה (הנאמרים לפני כן במדרש) פייס משה לקרח ולא השיבו דבר, לפי שהיה פיקח ברשעתו, אמר: "אם אני משיבו, יודע אני בו שהוא חכם גדול, עכשו יקחני בדבריו ויקלקלני – ואני מתרצה לו בעל כרחי. מוטב שלא אזקק לו"...