" ה' ארך אפים..."
במדבר פרק יד, יח
לתפילת משה בכללה עיין גיליונות שלח תש"ג, תש"י.
לענין "פוקד עון אבות על בנים" עיין גיליון יתרו תש"ו המוקדש כולו למידה זו.
א. | השוואת פסוקים |
בתפילתו כאן (פסוק י"א) פונה משה אל ה' בתארים הנמנים בין י"ג המידות שנאמרו לו בנקרת הצור (שמות ל"ד ה'-ז'). נסה לבאר את טעמם של ההשמטות שבתפילתו. השוה:
העזר בדברי המפרשים הבאים: ל 1. רש"י, שמות ל"ד ו': ד"ה ה' ה': מידת הרחמים היא, אחת קודם שיחטא, ואחת אחר שיחטא וישוב. ראב"ע, שמות ל"ד ו': ד"ה ויעבר: ... אמר הגאון, כי השם הראשון דבק עם ויקרא... ל 2. ראב"ע, שמות ל"ד ו': ד"ה ויעבר: ... והנה ה' הנכבד הכניסוהו במידות והוא שם העצם. וכבר הזכרתי בפרשת ואלה שמות, כי פעמים הוא שם התואר, ופעמים מידה, והם שתים. ומילת אל שלישית. רחום רביעית. וחנון חמישית. ארך אפים ששית. ורב חסד שביעית. ומלת רב תשרת בעבור אחרת. ורב אמת שמינית. נוצר חסד לאלפים תשיעית. נושא עון עשירית. ונושא פשע אחת עשרה. ונושא חטאה שתים עשרה. ונקה שלש עשרה. והשם שהוא תואר כולל הנכבדים והגויות ועליונים ושפלים. ואל כמו תקיף, שיעשה הנכון בחכמה. ורחום כדרך כרחם אב על בנים (תהלים ק"ג י"ג), שישמרם שלא יפלו. וחנון כדרך כי חנון אני (שמות כ"ב כ"ו), להושיע מי שנפל ולא יוכל קום. ארך אפים שלא יכעוס מהרה על הרשע. ורב חסד לצדיק ולרשע. ורב אמת שימלא ויקיים דברו. נוצר חסד האב לבנים אם היו טובים. נושא עוון שים לבך לדברי. הנה כתוב וחזקת והיית לאיש (מלכים א' ב' ב'), והלא איש היה, רק טעמו איש חיל ונודע. והנה כתיב: כי זקנתי מהיות לאיש (רות א' י"ב). והפירוש מהיות בעולה או אשה לאיש כי נקבה היתה. והנה ואבואה אליה (בראשית כ"ט כ"א), הוא המשכב כי נקבה היא. והנה אשר באו אליך הלילה (בראשית י"ט ה'), אינו מזה הטעם כי זכר הוא. וככה החוטא ונשא עונו (ויקרא ה' א'), לא יכופר החטא לו, רק העונש שיבוא עליו, על דרך ולצת לבדך תשא (משלי ט' י"ב). ועתה שא נא חטאתי (שמות י' י"ז), כי משה צדיק היה. והכלל: כי הנושא עוונו בעצמו הוא לגנאי לעולם. ונשיאת חטא על שני דרכים. הדרך האחת, שימחול לו כמו זה שהוא לשבח לנשוא העוון. והדרך האחרת, שיהיה נושא העוון אחד רשע, והנה לנושא העוון יהיה לגנאי ולנשוא העוון לשבח, כמו ונשא את עונה (במדבר ל' ט"ז), כי העונש יסור מעליה ויהיה עליו. ונושא פשע דע, כי פשע קשה מעוון, כאילו הוא הפושע יוצא מתחת הרשות, כמו: אז תפשע אדום מתחת יד יהודה (מלכים ב' ח' כ"ב). והנה עוון פחות ממנו, והוא בזדון. ומילת חטאה כמו חטאת, והוא שם דבר. ואיננה כמו: הממלכה החטאה (עמוס ט' ח') כי היא תואר, ומילת חטאה כוללת כל מחשבה וכל שגגה במעשה כי עוון במעשה או בלשון. והנה הסתכלנו תפילת משה על דבר המרגלים (במדבר יד, י"ח) ויאמר ה' שהוא שם העצם, והמידות תהיינה עליו נאמרות. ולא הזכיר השם השני שהוא תואר - כי השם רצה להשמיד, ולא אל - כי אין צורך להזכיר המידה הזאת, ולא רחום - כי ישראל לא היו פתאים, ולא חנון - כי לא נעשה להם חמס שיצעקו אל ה’ להושיעם. רמב"ן, במדבר י"ד י"ז: ד"ה ועתה יגדל: ...ולא ידעתי למה לא הזכיר "רחום וחנון", אולי ידע משה כי הדין מתוח עליהם ולא ימחול לעולם, לכן לא ביקש רק אריכות אפים שלא ימיתם כאיש אחד ולא ישחטם כצאן במדבר שימותו במגפה, ובעבור שלא ביקש עתה אלא אריכות אפים אמר לו "סלחתי כדבריך" שאהיה להם ארך אפים ורב חסד... ל 3. רש"י, שמות ל"ד ו': ד"ה ואמת: לשלם שכר טוב לעושי רצונו. ל 4. רש"י, שמות ל"ד ז': ד"ה נוצר חסד: שהאדם עושה לפניו. ל5 .רש"י, שמות ל"ד ז': ד"ה ונקה לא ינקה: לפי פשוטו משמע, שאינו מוותר על העוון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט. ורבותינו דרשו מנקה הוא לשבים ולא ינקה לשאינן שבים. במדבר י"ד י"ח: ד"ה ונקה: לשבים. ד"ה לא ינקה: לשאינן שבים.
ל 6. מקשה בעל עקדת יצחק: מה ראה משה להזכיר מידת פורענות בתפילתו "פוקד עון אבות", והראוי שיזכיר "עושה חסד לאלפים"!
|