"אל תפן אל מנחתם"

במדבר פרק טז, טו

פסוק ט"ו

"אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי"

רש"י:

ד"ה אל תפן אל מנחתם: לפי פשוטו הקטורת שהם מקריבים לפניך מחר, אל תפן אליה, ומדרשו: יודע אני, שיש להם חלק בתמידי צבור, אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון, תניחנו האש ולא תאכלנו.

רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י דלעיל):

ד"ה אל תפן אל מנחתם: ואינו נכון בעיני שיהיה על הקטרת, לפי שעל דתן ואבירם הוא אומר כן, שחרה לו על דבריהם, והם לא היו בתוך העדה הנועדים להקטיר קטורת.
אבל פשוטו, כי בעבור שהיו אלה רוצים בכהונה להקריב קרבן, אמר משה: "אל תפן אל מנחתם" – אל תפן אל קרבן שיקריבו לפניך ואל תפילה שיתפללו לך, כי כל הקרבנות, גם התפילה, יקראו "מנחה" בכתוב, וגם אמר אונקלוס "קרובנהון" – איזה קרבן שיקריבו אליך.

ספורנו:

ד"ה אל תפן אל מנחתם: אל תפן אל שום מין קרבן שיקריבו לכפר עליהם, על הפך (שמואל א' כ"ו י"ט) "ירח מנחה", וזה כי איני מוחל על עלבוני ואין למחול להם בלעדי זה, כאמרם (מסכת יומא) "עברות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו". וכן ירמיהו אמר (פרק י"ח) "אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניו אל תמחי כי כרו שוחה ללכדני זכור עמדי לפניך לדבר עליהם טובה".

(שים לב – ספורנו צירף כאן חלקי פסוקים כ', כ"ב, כ"ג והביאם שלא לפי סדרם – כ"ג, כ"ב, כ'!).

מה קשה למפרשים אלה בפסוקנו?

כידוע אין רש"י מביא גם פשט וגם דרש בפירושו לד"ה אחד, אלא אם כן לא מצא שאחד מישב את הקושי במלואו. הסבר מהי חולשת הפשט שאילצה אותו להביא גם את הדרש, ומהי חולשת הדרש שאילצה אותו להקדים לו את הפשט?

מפרשי רש"י משתדלים להסיר את תלונות הרמב"ן מעל רש"י. באיזה אופן אפשר להגן על פירושו של רש"י נגד התקפתו של הרמב"ן?

מה ההבדל בין פירוש רש"י לפי פשוטו ובין פירוש הרמב"ן?

לשם מה מביא הרמב"ן את תרגום אונקלוס - מה הסיוע הניתן בתרגום לפירושו?

האם קרוב ספורנו בפירושו יותר לאחד מפירושי רש"י או לפירוש הרמב"ן, או בחר לו דרך שלישית?

מה ההבדל בין הבנת ספורנו ובין הבנת רש"י את הכינוי של "מנחתם"?

במה מסייעים הפסוקים מירמיהו לפירוש ספורנו, הלא לא מדובר בהם על מנחה וקרבן?

מי משלושת המפרשים הנ"ל יכול למצוא סעד לדבריו בהקשר?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר