פרשת במדבר
שנת תשי"א
מפקד ישראל
במדבר פרק א, פסוקים מד - נד
רש"י, פסוק א':
ד"ה וידבר במדבר סיני באחד לחדש: וגו': מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם.
והשוה לרש"י כאן את רש"י בשמות א' א':
ד"ה ואלה שמות בני ישראל: אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן [אחר מיתתן], להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר (ישעיהו מ' כ"ו) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא.
רשב"ם, פסוק ב':
ד"ה שאו את ראש כל עדת: לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה שהרי בעשרים בחדש השני הזה נעלה הענן כפרשת בהעלותך וכתיב שם נוסעים אנחנו אל המקום וגו' ולכך ציוה הקב"ה בתחלת חודש זה למנותן.
ספורנו, פסוק ב':
ד"ה שאו את ראש: לסדרם שיכנסו לארץ מיד איש על דגלו בלתי מלחמה אלא שיפנו האומות מפניהם כמו שעשו קצתם כמו שהעיד באמרו כעזובת החורש והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל (ישעיהו י"ז ט') אולי היו משפחות מהגרגשי שעליו אמרו ז"ל שעמד ופנה מאליו (ע"פ ויק"ר י"ז ו') ובקלקול המרגלים הוסיפו השבע אומות להרע ארבעים שנה והוצרך להחרימם.
|
מה היתה מטרת המפקד הזה ובשעה זו דוקא?
נסה להכריע בין שלוש הדעות האלה. |
פסוק מ"ה
"וַיִּהְיוּ כָּל פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל"
פסוק מ"ו
"וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים"
מלבי"ם:
תחילה משמיע החידוש, שכל הנמנים לגלגולת היו כולם ראויים לצבא, שלא היו בהם חלשים ובעלי מום עד שכל פקודי בני ישראל היו כולם יוצאי צבא, רצוני לומר, ראויים לצבא, ולא היה צריך שני חשבונות: מנין הגלגולות לבד ומנין יוצאי צבא לבד, ועל כן היו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וכו' והיה רק מנין אחד.
| 1. |
מהי חולשת פירושו מבחינה לשונית? |
| 2. |
נסה לפרש את הזרות הסגנונית הנ"ל בדרכים אחרות! |
פרק א' פסוק נ"ג
"וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף..."
רש"י:
ד"ה ולא יהיה קצף: אם תעשה כמצוותי לא יהיה קצף, ואם לאו, שיכנסו זרים בעבודתם זו - יהיה קצף, כמו שמצינו במעשה קרח (במדבר י"ז י"א) כי יצא הקצף וגו'.
ראב"ע:
ד"ה והלויים יחנו סביב: פירוש הכתוב למעלה: למה יחנו סביב? שלא יקרב אל המשכן אחד מעדת בני ישראל וימות. וזה טעם ולא יהיה קצף, כעוזא שנגע בארון ושם כתוב ויחר אף ה' בעוזא.
|
מה ראה הראשון להביא ראייתו ממעשה קרח (במדבר ט"ז)?
ומה ראה השני להביא ראייתו ממעשה עוזא (שמואל ב' ו')? |
פסוק נ"ג
"וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
חזקוני:
על אחד מעדת בני ישראל, דוגמת (שמות כ"א י"א) "אם שלש אלה לא יעשה לה"; (שופטים י"ד ז') "ויקבר בערי גלעד"; (זכריה ט' ט') "ועל עיר בן אתונות".
| 2. |
מהי ראייתו משלושת הפסוקים המובאים בדבריו? |
1) פסוק מ"ט
ד"ה אך את מטה לוי לא תפקד: כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו. |
|
2) פסוק נ'
ד"ה ואתה הפקד את הלוים: כתרגומו: מני, לשון מינוי שררה על דבר שהוא ממונה עליו, כמו (אסתר ב' ג') ויפקד המלך פקידים. |
| א. |
לשם מה מביא רש"י את תרגום אונקלוס? |
|
3) פסוק נ"א
ד"ה והזר הקרב: לעבודתם זו. |
|
למה לו לרש"י להוסיף מילים אלה? |
|
4) פסוק נ"א
ד"ה יורידו אתו: כתרגומו: יפרקון, כשבאין ליסע במדבר ממסע למסע היו מפרקין אותו מהקמתו, ונושאין אותו עד מקום אשר ישכון שם הענן ויחנו שם ומקימין אותו. |
| א. |
מה ראה רש"י להביא את תרגום אונקלוס? |
| ב. |
מה תיקן בדבריו שלאחרי התרגום אונקלוס - מה ראה להאריך כל כך בלשונו? | |
5) פסוק נ"א
ד"ה יומת: בידי שמים. |
|
מניין לרש"י שכך הוא?
ועיין רמב"ן, שמות כ"א כ"ט:
ד"ה וגם בעליו יומת: קיבלו רבותינו ז"ל (מכילתא כאן, סנהדרין ט"ו ב') שהיא מיתה בידי שמים, וכמוהו והזר הקרב יומת (במדבר י"ח ז'), ומתו בו כי יחללוהו (ויקרא כ"ב ט'). וראיתי שלא בא בתורה בחייבי מיתות בית דין "יומת" בלבד, אבל "מות יומת" נאמר בכולן. ואין טענה ממכה אדם יומת (שם כ"ד כ"א), ולא משבת (להלן ל"ה ב') ונביא המסית (דברים י"ג ו'), שכבר פורש בהם במקום אחר. ולא ידעתי טעם לתרגומו של אונקלוס שאמר "יתקטל". ואולי ירצה לומר כי ראוי הוא שיהרג אלא שיש עליו כופר, או רצה לפרש שאמר הכתוב וגם בעליו יומת, יהרג כאשר נהרג האיש המנוגח, כי יומו יבוא או במלחמה ירד ונספה, לא ינקה ה' אותו. רצה ללמד שהוא חייב בידי שמים למות ביד הורג, לא מיתת עצמו, כענין והרגתי אתכם בחרב (להלן כ"ב כ"ג). ואמר עוד באונקלוס בפסוק והזר הקרב יומת (במדבר י"ח ז') "יתקטל", כי היה סובר כדברי רבי עקיבא שאמר הזר ששימש במקדש, רבי עקיבא אומר בחנק (סנהדרין פ"א ב'). | |
6) פרק ב' פסוק ב
ד"ה באתת: כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחושן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו.
דבר אחר: באותות לבית אבותם, באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים, שנאמר (בראשית נ' י"ב) ויעשו בניו לו כן כאשר צום, יהודה ויששכר וזבולן ישאוהו מן המזרח, וראובן ושמעון וגד מן הדרום וכו', כדאיתא בתנחומא (במדבר י"ב) בפרשה זו: מנגד - מרחוק מיל, כמו שנאמר ביהושע (יהושע ג' ד') אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה, שיוכלו לבוא בשבת, משה ואהרן ובניו והלוים חונים בסמוך לו. |
|
השוה את דבריו כאן לדבריו בשמות י"ט ב':
ד"ה נגד ההר: למזרחו.
הסבר כיצד יתיישבו דבריו כאן עם דבריו שם! | |
7) פרק ב' פסוק י"ז
ד"ה ונסע אהל מועד: לאחר שני דגלים הללו. |
|
מניין לו? | |