דינים שונים
ויקרא פרק כב, פסוקים יז - לג
עיין לפרשה זו גם גיליון אמור תש"ד שעסק ביחוד בפסוק כ"ח של פרקנו.
עצה טובה למדריכי נוער, נותני שיעורים בחוגים וכדומה:
לשאלה ג' קרא את מאמר ש"ה ברגמן: קידוש השם.
מודפס ב"מבחר המסה העברית", עמוד 521.
| א. | דיני קרבנות |
ד"ה ניחוח: ...ויותר ראוי לשמוע הטעם שאומרים בהם, כי בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשבה ובדיבור ובמעשה, ציוה השם כי כאשר יחטא יביא קרבן, יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה, ויתוודה בפיו כנגד הדיבור, וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאווה, והכרעים כנגד ידיו ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו, ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו, כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלהיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכיפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש, וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו, והמנות להחיות בהן מורי התורה שיתפללו עליו. וקרבן התמיד, בעבור שלא ינצלו הרבים מחטוא תמיד. ואלה דברים מתקבלים מושכים את הלב כדברי אגדה...
1. |
הסבר מהו טעם כל האיסורים הנאמרים כאן, אם נקבל את טעם הרמב"ן הנ"ל לקרבנות. |
ד"ה אשר יקריב קרבנו: אחר שדיבר בכהנים המקריבים וקדושתם, דיבר בתנאי הנקרבים ואמר לכל נדריהם ולכל נדבותם שאף על פי שהם קרבנות נדבה ויחשוב שכל מה שיתנדב אפילו בעל מום יהיה לרצון כיון שלא היה זה שנתן חובה עליו כמו שחשבו קצת מישראל. והראה טעותם הנביא באמרו וכי תגישון עוד לזבוח אין רע וכי תגישו פסח וחולה אין רע הקריבהו נא לפחתך.
פסוק י"ט:
ד"ה לרצנכם: לקרבן שיהיה לרצון לכם ולא לבדק הבית.
ד"ה תמים זכר: שיהיה תמים כי אמנם הצור תמים פעלו ותמים ירצה, וזה ביאר באמרו כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם כענין הירצך או הישא פניך. ואחר שהזהיר על העולם שהיא קדשי קדשים שיהיה זכר ושלא יהיה בו מום וביאר שזה אינו מחוייב זולתי בבקר ובצאן כאמרם ז"ל תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות.
פסוק כ"א:
ד"ה ואיש כי יקריב זבח שלמים לה': באר שאף על פי שהם קדשים קלים ובהם לא יתחייב זכרות כמו שביאר למעלה באמרו אם זכר אם נקבה מכל מקום יתחייב בהם התמות וביאר הטעם בזה באמרו לא תקריבו אלה לה' שאין ראוי להקריב בעל מום לאל יתברך. והוסיף טעם שני באמרו ואשם לא תתנו מהם על המזבח לה' אם אולי נפל בו מום אחר שהקדישוה הבעלים לא יעלו האימורים למזבח כי אין ראוי שיהיה בקרבן מום הנמאס לפניו.
פסוק כ"ג:
ד"ה נדבה תעשה אתו: אף על פי שהם מומין נראים הרבה, ויחשוב החושב שאפילו לבדק הבית אינן ראויים, אמר שלנדבת בדק הבית הם ראוים, כמו שבא בקבלה, מאחר שאין למזבח חלק בהם ואין קדושה עליו אלא קדושת דמים שימכר ויצא לחולין.
פסוק כ"ד:
ד"ה ומעוך וכתות: אחר שדיבר במומים המקריים אשר עניינם בקדשים בלבד שאסור להקריב בעלי מומין למזבח ולהטיל בהם מום אחר הקדשן דבר על מומים מלאכותיים שאסור להטילם אפילו בבהמת חולין.
פסוק כ"ה:
ד"ה ומיד בן נכר לא תקריבו: אף על פי שקיבלו מהם נדרים ונדבות לא קיבלו מהם בעלי מומין אפילו ע"י סירוס אף על פי שהיו הסריסים בבהמות משובחים אצלם ושאין בזה משום הקריבהו נא לפחתך, והטעם שלא יהיה הסריס ראוי למזבח הוא.
ד"ה כי משחתם בהם מום בם: שאף על פי שהוא מום שבסתר הוא, משחיתם משלימותם המכוון, והוא שיוכל להוליד בדומה.
פסוק כ"ז:
ד"ה שור או כשב: אחר שהזכיר כל מיני המומים בקדשים והרחיק אותם מן המזבח, אף על פי שלפעמים יהיה התמים שוה סלע והבעל מום שוה שתים לגדלו ושמנו, ושלפעמים יהיה מום נחשב עלוי למנחת מלך בשר ודם, וזה כי הצור תמים פעלו חפץ בתמימות ושלמות הנקרב והמקריב שיהיה הנקרב על שלימותו הטבעי והמקריב על שלימותו האלהי להדמות ליוצרו כפי האפשר, אמר שכמו כן בענין גבול הזמנים שהגביל עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. והזכיר איסור מחוסר זמן ואיסור שחיטת אותו ואת בנו ביום אחד ואיסור מחשבת חוץ לזמנו אפילו בקדשים קלים. והזכיר התודה שאף על פי שהיא מכלל השלמים הוגבל זמנה ליום ולילה אחד בלבד ולא לב' ימים ולילה כשאר השלמים.
פסוק כ"ט:
ד"ה לרצנכם תזבחו ביום ההוא יאכל: יהי רצונכם וכוונתכם בעת שתזבחו שביום ההוא יאכל. וזה כי אני ה'. פועל פעולתי תמימה ונותן גבול על שלמות בלתי מקבל הפחות והיתר.
2. |
מה הקשר בין כל הדינים השונים הנאמרים בפסוקים אלה? |
3. |
כיצד מסביר ספורנו את הסדר שבו מובאים כל הדינים האלה? (שים לב במיוחד לקשר שבין פרשיות י"ז-כ"ה וכ"ו-ל"ג). |
4. |
מה ראתה התורה להדגיש איסור הקרבת בעלי מומין ביחוד בנדרים ונדבות? |
5. |
מה טעם איסור סירוס הבהמה לדעת ספורנו? |
6. |
הסבר את דברי ספורנו כ"ה ד"ה ומיד בן נכר "ואין בו משום הקריבהו נא לפחתך". (ועיין מלאכי פרק א'). |
