"ולפני עור לא תתן מכשול"

ספרא ל"ה:

"ולפני עור לא תתן מכשול" - לפני סומא בדבר. אמר לך: "בת איש פלוני, מה היא לכהונה?" אל תאמר לו: "כשרה היא", והיא אינה אלא פסולה. היה נוטל ממך עצה, אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו. אל תאמר לו: "צא בהשכמה" שיקפחוהו לסטים. "צא בצהרים", שישתרב (=שיכהו השרב) אל תאמר לו: "מכור שדך וקח לך חמור" ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו...

רש"י, פסוק י"ד:

ד"ה ולפני עור לא תתן מכשול: לפני הסומא בדבר לא תתן עצה שאינה הוגנת לו, אל תאמר מכור שדך וקח לך חמור, ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו.

ד"ה ויראת מאלהיך: לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה, ויכול להשמט ולומר לטובה נתכוונתי, לפיכך נאמר בו ויראת מאלהיך, המכיר מחשבותיך. וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות מכירות בו, נאמר בו ויראת מאלהיך.

רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש י"ב הלכה י"ב:

אסור למכור לעכו"ם כל כלי המלחמה ואין משחיזין להם הזיין ואין מוכרין להם לא סכין ולא קולרין ולא שלשלאות של ברזל ולא דובים ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים, אבל מוכרין להם תריסין שאינן אלא להגן.

הלכה י"ד:

כל שאסור למכור לעכו"ם אסור למכור לישראל שהוא ליסטים מפני שנמצא מחזיק יד עוברי עברה ומכשילו.
וכן כל המכשיל עיור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת או שחיזק ידי עובר עברה, שהוא עיור ואינו רואה דרך האמת מפני תאוות לבו, הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר "ולפני עור לא תתן מכשול". הבא ליטול עצה, תן לו עצה הוגנת לו.

1) פסחים כ"ב ב':

ר' נתן אומר: מניין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח? תלמוד לומר: "ולפני עור לא תתן מכשול".

2) מועד קטן י"ז א':

"ולפני עור לא תתן מכשול" במכה לבנו הגדול הכתוב מדבר.

רש"י:

דכיון דגדול הוא שמא מבעט באביו והוה ליה מכשילו.

3) בבא מציעא ע"ד ב':

ואלו עוברין בלא תעשה: המלוה (ברבית) והלווה (ברבית) והערב והעדים. וחכמים אומרים: אף הסופר, עוברים משום (ויקרא כ"ה) "את כספך לא תתן בנשך" ומשום (שם) "אל תקח מאתו נשך" ומשום (שמות כ"ב) "לא תהיה לו כנשה" ומשום (שם) "ולא תשימון עליו נשך" ומשום (ויקרא י"ט) "ולפני עור לא תתן מכשול".

4) בבא מציעא ע"ה ב':

אמר רבי יהודה אמר רב: כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום "ולפני עור לא תתן מכשול".

5) חולין ז':

ר' פינחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבויים... שמע רבי, נפק לאפיה. אמר לו: רצונך סעוד צלי... כי אתא איתרמי על ההוא פתחא דהוו קיימי ביה כודנייתא חוורתא. אמר: מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו? שמע רבי נפק לאפיה. אמר ליה: מזבניניה להו. אמר לו: "ולפני עור לא תתן מכשול..."

תרגום: ר' פינחס בן יאיר היה הולך לפדיון שבויים. שמע רבי, יצא לפניו, אמר לו: "רצונך, סעד אצלי." ...כשחזר (מפדיון שבויים) נזדמן ונכנס באותו פתח שהיו עומדות שם פרדות לבנות. אמר: מלאך המות בביתו של זה – ואני אסעד אצלו?! שמע רבי, יצא לפניו. אמר לו: אמכרן. אמר לו: "ולפני עור לא תתן מכשול". – אפקירן – תרבה בנשקים. – אעקרן – יש כאן צער בעלי החיים. אהרגן – יש כאן (דברים כ' י"ט) לא תשחית. היה מפציר בו הרבה, גבה הר ביניהם.

פסוק י"ד

"וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"

מועד קטן ה' א':

תניא: רמז לציון קברות מן התורה מניין? אמר אביי: "ולפני עור לא תתן מכשול".