פרשת "החדש הזה לכם"

פסוק ג'    

"דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה
וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה..."

פסוק ו'

"וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה
וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם"

מכילתא:

(ג)"בעשור לחדש הזה" – להוציא פסח דורות, שפסח מצרים מקחו מבעשור ופסח דורות מקחו כל הזמן.

(ה) מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים? היה ר' מתיא בן חרש אומר: (יחזקאל ט"ז ח') "ואעבור עליך ואראך והנה אתך עת דודים". (ז') "שדיך נכונו ושערך צמח ואת עירום ועריה" – עירום מכל מצוות. נתן להם הקב"ה שתי מצוות: דם פסח ודם מילה, שיתעסקו בהם כדי שיגאלו, שנאמר (יחזקאל ט"ז ו') "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי". ואומר (זכריה ט') "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו". לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים.

פסוק ו'

"וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ"

רש"י:

ד"ה והיה לכם למשמרת: ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים, מה שלא ציוה כן בפסח דורות? היה ר' מתיא בן חרש אומר: הרי הוא אומר (יחזקאל ט"ז) "ואעבר עליך ואראך והנה אתך עת דודים" – הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצוות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר (יחזקאל, שם) "ואת עירום ועריה", ונתתי להם שתי מצוות, דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה, שנאמר (יחזקאל, שם) "מתבוססת בדמיך" – בשני דמים; ואומר (זכריה ט') "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו". ושהיו שטופים באלילים, אמר להם (שמות י"ב כ"א) "משכו וקחו לכם" – משכו ידיכם מאלילים וקחו לכם צאן של מצוה.

האלשיך:

אין לומר שמלו ישראל בלילה של שחיטת הפסח, כי לכך הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים, כדי שיהיה להם זמן למול, כי לצאת ממצרים צריך יהיה להם כח ולא יהיו חולים, שידוע כי המל הוא חולה עד עבור שלושה ימים. על כן רצה ה' יתברך שימולו וימתינו השלושה ימים שיבריאו לצאת. ולמול תחילה ואחר כך לקחת את הפסח אי אפשר, כי יהיה נמצא ה"עשה טוב" קודם ה"סור מרע", שהוא געילת העבודה זרה, כאומרו "משכו וקחו" – משכו ידיכם מן העבודה זרה, וקחו לכם צאן למצוה". לכך ציוה עליהם לקחתו תחילה ואחר כך נימולים ועוברים שלושה ימים ואחר כך שוחטים הפסח בין הערבים.                                                  

פסוק ח'

"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ"

בסדר הגדה של פסח נאמר:

רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלה בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן: פסח - מצה - ומרור.
פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים על שום מה? על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים, שנאמר (י"ב כ"ז) "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל...".
מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם, שנאמר (שמות י"ב ל"ט) "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צידה לא עשו להם".
מרור זה שאנו אוכלים על שום מה? על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר (שמות א') "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך".

ראב"ע, הפירוש הקצר (שאינו מודפס בחומשים שלנו) פסוק ט"ו:

ד"ה שבעת ימים מצות תאכלו: ולא ציוה לשמור חג המצות עתה במצרים גם לא במדבר, כי אין להם לחם. רק שמרו חג הפסח כאשר עשו במצרים. על כן אמר: יהיה יום שלכם זכרון לדורותיכם (הכוונה לפסוק י"ד בפרקנו), כי ביום ט"ו בניסן הלכו בדרך והוא מקרא קודש על כן אמר הכתוב (ל"ט) "עוגות מצות כי לא חמץ" ואילו התמהמהו אכלו חמץ. ואכילת מצות היום זכר, כי כן עשו אבותינו.

בעל הטורים, פסוק ל"ט:

ד"ה ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו. כפשוטו: "כי גורשו ממצרים" הוא טעמו, למה אפוהו מצות. ואילו נשארו היו מחמיצין אותו, שבפסח מצרים לא נצטוו באכילת מצה אלא על לילה ראשון.

אברבנאל:

... והיותר נכון בעיני הוא שבמצרים ציוה ה' לישראל במצוַת הפסח והמצוֹת שיאכלו אותם בלילה הראשון ובשבעת ימים אחריו ושכן יעשו את החג לדורות... והיה הפסח לזכור הנס שהיה עתיד להעשות שיפסח ה' על בתיהם ויצילם, והיו המצות לזכרון היציאה מהגלות בחפזון ומהירות רב, שהיה עתיד להוציאם בליל הפסח.
האמנם אילו ניתנה המצוה הזאת אחרי צאתם ממצרים אולי לא יהיו מרגישים במהירות הגאולה ולא יעמדו על טעם המצוה ואמתותה, לכן הערים הקב"ה לצוותה אליהם במצרים.
ולהיותה המצוה הראשונה שנצטוו בה, היו זריזין עליה מאד ולשו עיסותיהם בחשבם שיהיה להם פנאי לאפות אותם במצרים מצות כמו שנצטוו, וקודם האפיה בא פרעה ועבדיו לילה לאמור "קומו צאו מתוך עמי" ויצאו בחפזון גדול וישאו את בצקם צרורות בשמלותם על שכמם כי לא יכלו להתמהמה לאפות אותם במצרים, כאשר חשבו והיו בני ישראל ונשותיהם חרדים ומצטערים על עיסותיהם שמא יחמיצו ויחטאו לאלוקים במצוה ראשונה, כאשר ציוה אותם, וכאשר הגיעו לסוכות או למקום אחר נאות לאפות את בצקם בדקו אחריהם ומצאום עוגות מצות, כי לא היו חמץ ואז הכירו וידעו, שבחפזון גדול יצאו והגדיל ה' לעשות עמהם נס.
וההכרה הזאת הגיעה להם בעבור שנצטוו קודם היציאה בשמירת המצות, ולכן אומר רבן גמליאל שהיה טעם המצה באמת, מפני "שלא הספיק" שהוא מהירות היציאה, עם היות שנצטוו ראשונה עליה, מאותה סיבה שזכרתי.