אהרן ובניו הנותרים

לשאלת חטאם של שני בני אהרן עיין גיליון שמיני תש"ז.

 לחציו הראשון של פרקנו עיין גיליונות שמיני תש"ח-תש"ט.

פסוק ז'

"וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ"

ספר החנוך:

משורשי המצוה (=טעמי המצוה) היסוד הבנוי לה בהגדלת הבית והעבודות הנעשות שם. ועל כן ראוי על כל פנים שלא לצאת ולהניח העבודה היקרה בשום דבר שבעולם. כן באמת אם יניחוה יהיה זה זלזול בה ויהיו מראים בעצמם שיהיה בעולם דבר גדול מעבודת ה' יתברך, אחר שתהיה נדחת אפילו לפי שעה בשביל שום דבר אחר...

פסוק ט"ז

"וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר..."

ספרי במדבר ל"א כ"א:

משה רבנו, לפי שהיה בכלל כעס בא לכלל טעות. ר' אלעזר אומר: בשלשה מקומות בא לכלל כעס ובא לכלל טעות: אתה אומר (ויקרא י') "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים" – מהו אומר: "מדוע לא אכלתם את החטאת...?" – כיוצא בו אתה אומר (במדבר כ' י') "ויאמר: שמעו נא המורים...!" מהו אומר? "וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים." אף כאן אתה אומר (במדבר ל"א י"ד) "ויקצוף משה על פקודי החיל" – מהו אומר? "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא..." – משה רבנו לפי שבא לכלל כעס, בא לכלל טעות.

רש"י, במדבר ל"א כ"א:

ד"ה ויאמר אלעזר הכהן וגו': לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים. וכן אתה מוצא בשמיני למילואים שנאמר (ויקרא י') ויקצוף (משה) על אלעזר ועל איתמר, בא לכלל כעס בא לכלל טעות. וכן (במדבר כ') בשמעו נא המורים ויך את הסלע - על ידי הכעס טעה.

פסוק י"ט

"וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי ה' וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'"

שד"ל:

הן היום הקריבו: אני וארבעה בני הקרבנו את חטאתנו ואת עולותינו לכפר בעדנו, ואף על פי כן קרו אותי כאלה, שמתו שני בני, אם כן הרי אין אנחנו רצויים לפי המקום. ואם כן – אם אכילת החטאת היא כאשר אמרתי לכפר על העדה, (ראה רש"י, פסוק י"ז: ד"ה ואותה נתן לכם: שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים), היתכן שנכפר אנחנו על העדה בהיותנו אנחנו נזופים למקום? ואם בכל זאת היינו אוכלים אותה והיינו מתברכים בלבנו, שעדיין אנו רצויים לפניו ועדיין אנו כדאים לכפר על העם, "הייטב בעיני ה'?" הלא יותר תבער בנו חמתו על זדון לבנו זה.

ולדעת הכורם, (המאה ה-18) הכוונה:

אם כבשתי צערי ולא בכיתי כדי להצדיק דין שמים ברבים, הייטב בעיני ה' לאכול את בשר החטאת מתוך שמחה ונחת ולבי מלא יגון ועצב? ובשר קדשים ראוי לאכלו בשמחה, ולא באבלות.

פסוק כ'

"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו"

רש"י:

ד"ה ויטב בעיניו: הודה ולא בוש לומר: לא שמעתי.

זבחים דף ק"א:

הודה ולא בוש לומר לא שמעתי, אלא אמר: שמעתי ושכחתי.