ה"ערכך"

פסוק ב'

"אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר"

רש"י:

ד"ה כי יפליא: יפריש בפיו.

והשוה ויקרא כ"ב כ"א:

"וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַה' לְפַלֵּא נֶדֶר"

רש"י:

ד"ה לפלא נדר: להפריש בדיבורו.

ראב"ע:

ד"ה יפליא: יפריש ויבאר.

רמב"ן, פרק כ"ב פסוק י"ח:

ד"ה לכל נדריהם ולכל נדבותיהם... והנראה בעיני בעבור שאמר הכתוב (כ"ב כ"א) "לפלא נדר או לנדבה" וכן יאמר בכל מקום בפרשת נסכים (במדבר ט"ו ג') וכן (ויקרא כ"ז ב') "כי יפליא נדר בערכך נפשות", וכן בפרשת נזיר (במדבר ו' ב'), כי הנדר הוא הבא על דבר שיפלא ממנו, שידור לה' בצר לו: "אם תעשה עמי להפליא (ועיין יואל ב' ע"ו) להצילנו מן הצרה הזאת, אביא עולה או שלמים" כענין (בראשית כ"ח) "וידר יעקב נדר לאמור: אם יהיה אלוקים עמדי" וכמו (במדבר כ"א ב') "וידור ישראל נדר לה' ויאמר: אם נתן תתן..."; (יונה א' ט"ז) "וידרו נדרים" וכן כולם.

אלשיך:

דע לך כי ענין הנדר אי אפשר שיהיה לשום בחינה כיוהרא שהוא ותרן וכיוצא בזה, רק על בחינת הפלאה, שהוא לפרוש עצמו משטף דברים גופניים ולהתקדש לשמו יתברך. כי על כן אמור "ערכי עלי" למען תחול קדושה על עצמו, מעין כל דבר שהוקדש ונפדה, שלא יבצר מלחול בו קדושה מהכין לו זה הכנה להנהיג עצמו בקדושה, כאומר בלבו "איני אשר הייתי עד כה, כי עתה הוקדשתי לשמים ונתתי ערכי לה'". וההקש בזה כאומר "ערך בני או אחי" וכיוצא בו להכינו לקדשו לכהנו לה', וזהו "כי יפליא נדר" שהוא בחינת הפלאה ופרישות.

ר' נפתלי הירץ ויזל, באור, פרק כ"ב פסוק כ"א:

ד"ה לפלא נדר: כתב רש"י להפריש בדיבורו, ולא ידעתי לאיזה צורך נכתב "לפלא" וכל נודר ונודב צריך לפרש; ואחשוב, כי מדרך הנודר בעת צרה לנדור עולה, שכולה למזבח, לא שלמים לשמחה, וראיה (תהלים ס"ז) "אבוא ביתך בעולות, אשלם לך נדרי" וכן (תהלים ט"ז) "אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי עולות מכים אעלה לך"; אלא שלפעמים מלבד העולות ירחיב נדרו להביא גם זבחי תודה כשימלט מצרתו, לספר לאחיו חסדי ה' על זבחו, להודות בקהל רעיו כי טוב ה' לעולם חסדו, וזהו שאמר "לפלא נדר" ולכן תמצא לשון הפלאה אצל נזיר (במדבר ו' ב') "כי יפליא לנדור נדר נזיר", כי אחרים נודרים עולה ושלמים וזה ירחיב נדרו להיות נזיר, וכן (ויקרא כ"ז ב') "כי יפליא נדר בערכך נפשות" ושם אפרש.

נפתלי הירץ ויזל, ויקרא כ"ז ב':

ד"ה כי יפליא: וכבר גילינו דעתנו (כ"ב כ"א) כי מה טעם לומר שיפרש דבריו וכל נודר ונודב מפרש, אבל נכתב על המפליג לנדור מלשון הפלגה וזרות, ושם (ויקרא כ"ב כ"א) כתוב על הנודר עולה ושלמי תודה כאחת, והוא בלשון פיעל, וכאן בבנין הכבד הנוסף בעבור הפלאת הנדר וזכותו, שנודר ערך נפשות, כי מנהג הנודרים שידרו עולה או שלמים או ממון לבדק הבית, וכן נאמר בנזיר "כי יפליא", שיש בו זכות שמזיר עצמו מן היין, ודומה להם: (דברים כ"ח כ"ט) "והפלא ה' את מכותיך", בעבור הפלגת המכה וזרותה, וכן כאן (ויקרא כ"ז ב') "כי יפליא נדר" שאין הפלאת הנדר ערב לפני ה' בה, שהרי אמרו רבותינו, שנזיר חוטא שציער עצמו מן היין, וכן המפליא נדר נפשות, שאם רוצה לתת דבר לבדק הבית, ראוי לו שידור כסף או זהב, לא ערך נפשות.

1.

מהן הוראות היסוד של השורש פ.ל.א, שעליהן בנויים הפירושים דלעיל?

2.

כמה פירושים שונים נאמרו בפי המפרשים דלעיל?

3.

המלבי"ם: גדר פעל פ.ל.א היא הבחירה המחשביית ומשותף עם פ.ל.ל, שמורה על שפיטת הרעיון בדבר נשגב, ומענין זה באו על "תפילה", שענייניה שפיטת הרעיון ובדידות המחשבה. האם דברי המלבי"ם מסכימים עם אחד הפירושים דלעיל, או בחר ללכת דרך חדשה לגמרי?

פסוק ב'

"כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'"

ר' יונה אבן ג'נאח, ספר הרקמה דף פ"א:

(על האות כ"ף) וכבר הוספה באחרונה (=בסוף המילה) מבלי שיהיה לו מקום "בכסף הערכך", "בערכך הכהן", כי השעור: כסף הערך, כערך הכהן, אבל הוספה הנה בעבור המדובר עמו בלבד. ודע, כי אף על פי שהיא למדובר עמו, היא אות ואיננה שם ואין לה חלק בשימוש, כי השימוש לא יהיה כי אם בשמות, ורצוני לומר שאינם מצטרפים אליה כמו (מלכים ב' ט"ז) "עבדך ובנך אני", אבל היא נוספת.

רש"י:

ד"ה ערכך: כמו ערך, וכפל הכפי"ן ולא ידעתי מאיזה לשון הוא.

ראב"ע:

ד"ה בערכך נפשות: הטעם, שידור נדר לאמור: אם ה' יעשה לי כך, אפדה נפשי כדי ערכי או ערך בני או ערך בהמה. וכ"ף בערכך על דעת כל המדקדקים נוסף, והטעם "בערך"; ויש אומרים, כי הכ"ף לנוכח הכהן (י"ב) כערכך אתה, והה"א יקרא לו ה"א הקריאה, ואמר על "הערכך" שהיא מלה זרה כמו (יהושע ז' כ"א) "בתוך האהלי" ולפי דעת שהוא האהל שלי, וכן "הערכך".

רנה"ו:

... ויותר נראה בעיני שהוא מלה מורכבת מן "ערך" ומן "כה" או "ככה". או כשמוש כף הדמיון, כמו (דברים ל"ג כ"ו) "אין כאל ישורון" וענינו: לפי שכל ערך עורך דבר אל דבר אחר, שאומר "הרי עלי ערך פלוני" ודעתי לתת כערכו כסף או זהב לבית ה', משמשת המלה הזאת על הענין כולו, ערך כך.

מ"צ סגל:

ד"ה בערכך: בערך שוי; מרוב שימושו אבדה לכינוי משמעות הנוכח.

1.

מהן שלוש הדעות השונות בפירוש המילה?

2.

במה דומה הקושי בענייננו לקושי שביהושע ז' כ"א, ואיך פותרו ראב"ע שם?

3.

אם נקבל את דעת ה"יש אומרים" שבראב"ע, מה ההבדל בין "ערכך" שבפסוקים ב', ג', ד', ה', ו', ח', ובין "ערכך" שבפסוק י"ב?

פסוק ב'

 "אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'"

ויקרא רבה בחוקותי פרשה ל"ז:

"איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה'" הדא הוא דכתיב (קהלת ה' ד') "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם".
ר' מאיר ור' יהודה; ר' מאיר אומר: "טוב אשר לא תדור, וטוב הנודר ומשלם". ראיה לר' מאיר, שנאמר (תהלים ע"ו) "נדרו ושלמו לה' אלוקיכם".
ר' יהודה אומר: "טוב אשר לא תדור, וטוב משניהם מי שאינו נודר כל עיקר אלא מביא כבשתו לעזרה ומקדישה ושוחטה." ואומר: (דברים כ"ג כ"ג) "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא".

1.

מי הם "השנים" בדברי ר' יהודה אשר לעומתם טוב מי שאינו נודר לה'?

2.

מהי ראיית ר' יהודה מדברים כ"ג כ"ג?

פסוק ב'

"אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'"

העמק דבר:

ד"ה כי יפליא: ביארנו לעיל (כ"ב כ"א) שמשמעו לפי הפשט, שהוא פלא לעשות מצוה שאין רצון ה' בכך. וכן מפורש בויקרא רבה על פסוק זה "הדא הוא דכתיב, טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם" וכו' (עיין בשאלה הקודמת) פירש מלשון "כי יפליא נדר".

ר' שמשון רפאל הירש, (בפרושו הגרמני) לבראשית כ"ח:

וידר יעקב נדר: הנודר מעתיק עצמו מהוויתו בזמנו ההווה אל עתידו, אל פרק זמן שלא בא עוד ומחייב עצמו במה שיהיה עליו לעשותו בבוא הזמן – והנה בדבר זה, בהעתיקו עצמו במחשבתו לעתיד שהוא בלתי ידוע לנו (כי מי ידע מה ילד יום ומה תלד השעה הבאה?) – בזה טמון החטא שבנדר. דיו לאדם שידע לכלכל דרכיו בכל רגע מרגעי ההווה, ולחיותו כראוי וכנדרש - מה שיהא חובה עלינו ברגע הבא, מה שידרש מאתנו לעשותו בעתיד, שומה עלינו לעשותו גם מבלי שנקבלנו עלינו בנדר. ומה שאסור עלינו לעשותו, לא נוכל לקיימו גם אם נקבלנו בנדר. נותר איפוא לנודר, לנדור בדברים שאינם מעלים ואינם מורידים; ויהא בזה מן האיוולת הגמורה אם נרים לדרגת חובה קדושה דברים שאינם מעלים ואינם מורידים, ועוד לגבי זמנים עתידים – הבלתי ידועים לנו בהחלט.

1.

האם מזדהה בעל העמק דבר בפירושו ל"כי יפליא" עם אחד הפירושים שהבאנו לעיל?

2.

על איזה דיוק בפסוקנו בנוי המדרש שהבאנו בשאלה לדעת בעל העמק דבר?

3.

כמה ממפרשינו רואים גם בפרשתנו רמז ברור לעמדה שלילית לנדרים - מהו הרמז? (מלבד "כי יפליא")