מות בני אהרן

עיין גם גיליונות:

שמיני תשכ"ה לשאלה א;
שמיני תשט"ו-תשט"ז לשאר השאלות.

פרק ט' פסוק ו'

"זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'"

ספרא:

אמר להם משה לישראל: אותו יצר הרע העבירו מלבכם ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום; כשם שהוא יחידי בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו, שנאמר (דברים י' ט"ז) "ומלתם את ערלת לבבכם". מפני מה? (דברים י' י"ז) "כי ה' האלוקים הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים..." עשיתם כן – "וירא אליכם כבוד ה'".

דברי ספרא אלה מתפרשים ע"י שני הפרשנים הבאים:

מלבי"ם:

... שציוה שהם יעשו מעשה הכוהן גדול, שמה שיעשה הכהן הגדול בבית מקדש הגדול יעשו הם בבית מקדש הקטן, שהוא הלב, אשר שם משכן כבוד ה', כמו שאמר (שמות כ"ח ח') "ושכנתי בתוכם". וכמו שזבחו כוחות החיים והקטירו אותם על מוקדה במזבח הגדול, כן יזבח כל איש כוחות נפש המתאוה והמתעורר שהוא היצר הרע על מזבח הקטן להעבירו ע"י אש אהבת השם שלהבת י-ה, עד שייחד כל כוחותיו וכל מחשבותיו לאדון המיוחד... ואם "עשיתם כן – וירא אליכם כבוד ה'" – לשכון כבוד בתוככם.

העמק דבר:

זה דרוש צריך עוד יותר ביאור מגוף המקרא; וגם מה שייך לכאן המקרא (דברים י' י"ז) "כי ה' אלוקיכם הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים..."? והענין, כי כבר היה בימי משה כתות בישראל, שהיו להוטים אחרי אהבת ה' אבל לא ע"י גבולים שהגבילה התורה (וכאשר יבואר באורך בפרשת קרח שזה היה עיקר החטא של מאתים וחמשים האנשים שהיו צדיקים גמורים וחטאו בנפשותם במה שמסרו עצמם למיתה ע"י תשוקה קדושה זו להשיג אהבת ה' ע"י הקטורת, אף על גב שלא יהיה לרצון כפי דרך התורה, שרק אהרן ובניו יקטירו).
והנה כבר ידע משה רבנו, שכתות כאלה מתנוצצות אלא שלא הגיע עדיין השעה להתפרץ... אלא שהבין משה דמכל מקום יש בלב כמה אנשים... מה שאי אפשר להגיע אליו אלא בעת שנצטוו על זה, בשביל זה אמר משה לישראל, כי לא כן הדבר, אלא "אותו יצר הרע העבירו מלבכם" – שגם זה התשוקה, אף על גב שהיא להשיג אהבת ה' בקדושה, מכל מקום, אם היא לא בדרך שעלה על רצונו יתברך, אינו אלא דרך יצר הרע להטעות ולהתעות גדולי ישראל בזו התשוקה.
ואמר להם משה טעם לדבר, "ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום" – פירושו: אם תשימו דעתכם לדרך התורה – תלכו הכל בדרך אחת ובעצה אחת; מה שאין בך אם נבקש אהבת ה' שלא בדרך התורה, ותהי תורה כל אחד בידו ויהיו אגודות אגודות בעבודתם, הוא נגד רצון ה' וכבודו יתברך.
וזה שמסיים "כשם שהוא יחידי בעולם – כך רצונו וכבודו שתהא עבודתם מיוחדת לפניו", והביא התורת כהנים יסוד לזה הדרוש, מהא דכתיב (דברים י' י"ז) "כי ה' אלוקיכם הוא אלוקי..." וסיפא דקרא "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", ואי אפשר לפרש שוחד ממון או שוחד דברים לפני הקב"ה, או אפילו הרבה מעשים טובים, שזה אינו בכלל שוחד, דכל מה שביד אדם לעשות לטוב, הרי זה מחוייב, ואם כן אינו שוחד. אלא על כרחך: ("השוחד" הוא) מסירות נפש ודבקות נעלה, באופן שנאמר (תהלים קט"ז ט"ו) "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" מכל מקום, אם הוא שלא על פי התורה, אינו עולה לרצון כל כך ויהיה נענש על זה... ובזה שייך לומר "שלא יקח שוחד" היינו שנותן נפשו על אהבת ה' ועל כבודו יתברך באופן שאינו מחוייב בזה, ואין לך שוחד גדול מזה. ובא משה רבנו בשעה המוכשרת לכך, להגיד לאדם ישרו, אשר רק "זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'" ולא ע"י דרכים אחרים; איש כפי רעיון לבבו.
כן ביארנו מאמר חז"ל בתורת כהנים על המקרא הנפלא הלזה.

פרק י' פסוק א'

"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ
וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם"

ספרא י"ז:

כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, אמר לו נדב לאביהו: וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש? מיד נטלו אש זרה והכניסו לבית קודש הקדשים.
(דבר אחר): אף הם בשמחתם כיון שראו אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבתם "ויקחו איש מחתתו וכו'"

העמק דבר:

שנכנסו מאש התלהבות של אהבת ה', ואמרה תורה דאף על גב דאהבת ה' יקרה היא בעיני ה' אבל לא בזה הדרך אשר לא ציוה...

פרק י' פסוק ד'

"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן בְּנֵי עֻזִּיאֵל דֹּד אַהֲרֹן"

העמק דבר:

ד"ה דוד אהרן: ...ולפי הפשט משמעות "דוד" כמו ידידות מלשון (שיר השירים) "כי טובים דודיך מיין" ובא לפרש למה קרא לבני עוזיאל יותר מלבני יצהר וכו'. אלא משום שידע משה שיש מהם מקנאים לאהרן (=באהרן) וכבודו והיו נראים בזה כשמחים לאידו; על כן קרא לבני עוזיאל שידע שהוא אוהב ורֵעַ ומצטער בצערו ומידתו של מישאל יש להבין ממה שהיה אחיו הקטן נשיא לקחת והוא לא ערער על זה.

1) פסוק ג' ד"ה הוא אשר דבר ה': היכן דיבר? (שמות כ"ט) "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי". אל תקרי "בכבודי" אלא "במכובדי". אמר לו משה לאהרן: "אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעין של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני, שהם גדולים ממני וממך".	א.  הסבר את הרעיון הכלול בדברי מדרש אלה. ב.  לדעת בעל צידה לדרך: יש לגרוס "והייתי סבור בי ובך". הסבר, מה טעם הגהה זו? למדרש "אל תקרי" זה עיין גם גליון תצוה תשכ"ה ועלון הדרכה.
2) פסוק ד' ד"ה שאו את אחיכם וגו': כאדם האומר לחברו: העבר את המת לפני הכלה, שלא לערבב את השמחה.	מה קשה לו?
3) פסוק ו' ד"ה אל תפרעו: אל תגדלו שער; מכאן שאבל אסור בתספורת. אבל אתם אל תערבבו שמחתו של מקום. ד"ה ולא תמותו: הא אם תעשו כן תמותו.	לדעת הרא"ם סותרים דברי רש"י אלה את אלה, והשאיר הסתירה בצריך עיון. מהי הסתירה?
4) פסוק ו' ד"ה ואחיכם כל בית ישראל: מכאן שצרתן של תלמידי חכמים מוטלת על הכל להתאבל בה.	בעל צידה לדרך, מקשה: מנלן דמשום אלו האבלים יצטערו, שמא משום צער מתים שהיו תלמידי חכמים יצטערו? ישב קושיתו!