פרשת "החודש הזה לכם"

שמות פרק יב, פסוקים א - כ

עיין גם בגיליון בא תש"ך!

פסוק ח'

"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ"

משנה פסחים, פרק י' משנה ה':

רבן גמליאל אומר:
כל מי שלא אמר שלושה דברים אלה בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הם: פסח, מצה ומרור.
פסח – על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר (שמות י"ב) "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל..."
מצה – על שום שנגאלו אבותינו ממצרים, שנאמר (שמות י"ב ל"ט) "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ..."
מרור – על שום שממרו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר (שמות א') "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבודה בשדה..."

(כן הוא בגמרא קט"ז ובסדר הגדת הפסח, ואינו כן בספרי המשניות שלפנינו.)

ראב"ע:

ד"ה ומצות על מרורים יאכלוהו: אמר אחד מחכמי ספרד: ידוע כי הליחה תגבר בארץ מצרים בעבור מימי היאור, ובעבור שלא ירד שם גשם, כי האויר הוא לח תמיד, על כן מנהגם היה לאכול בכל שלחנם מיני מרורים רבים מעשבים ומחרדל, ואפילו לא היה למצרי אלא פת לבד לעולם המרורים יהיו על שולחנו לטבול בו הפת, כי הם רפואה לאוירם.
ואנחנו נסמוך על דעת קדמונינו ז"ל שפרשו לנו, כי המרורים זכר ל"וימררו את חייהם".

חזקוני:

ד"ה על מרורים יאכלוהו: יאכלו עמו עשב מר כדי שיהיה הכל נאכל בבת אחת: עבדות, הצלה, חרות:
עשב מר – זכר ל"וימררו".
פסח – זכר להצלה, שבשעת המגיפה פסח עליהם.
מצות – זכר לחירות, שלא הספיק הבצק להחמיץ עד שנגאלו.
"על מרורים" – כל זה דרך בזיון, שיאכלוהו עם דבר רע ומר ולא עם דבר חשוב ומתוק.

האם יש סתירה בין פירושו של הראב"ע ובין דברי הגמרא שהבאנו לעיל?

מהו הדיוק הלשוני בפסוקנו שעליו בונה חזקוני את דבריו?

מהו הלקח המוסרי שבדברי החזקוני?

מפרשי האגדה כולם מתקשים בטעם שניתן כאן לאכילת מצה. האין הטעם המובא כאן מפסוק ל"ט שבפרקנו סותר את הנאמר בפסוק ד'?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר