בצלאל ונתינת העדות אל הארון

פרק ל"ח פסוק כ"ב

"וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר... עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"

ברכות נ"ה ע"א:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל – על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לבצלאל: עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך ואמר לו (לבצלאל): עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו (בצלאל): משה רבנו, מנהגו של עולם אדם בונה בית, אחר כך מכניס לתוכו כלים. ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה: עשה משכן ארון וכלים?! אמר לו (משה): שמא בצל אל היית וידעת?! (=שבאמת כך שמעתי מפי הקב"ה).

רש"י: 

ד"ה ובצלאל בן אורי וגו' עשה את כל אשר צוה ה' את משה: אשר ציוה משה אין כתיב כאן, אלא כל אשר צוה ה' את משה, אפילו דברים שלא אמר לו רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני, כי משה ציוה לבצלאל לעשות תחילה כלים ואחר כך משכן, אמר לו בצלאל: מנהג עולם לעשות תחילה בית ואחר כך משים כלים בתוכו. אמר לו כך שמעתי מפי הקב"ה. אמר לו משה בצל אל היית, כי בוודאי כך ציוה לי הקב"ה, וכן עשה המשכן תחילה ואחר כך עשה הכלים.

פרק מ' פסוק כ'

"וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן"

רש"י, פרק כ"ה פסוק ט"ז:

ד"ה העדות: התורה, שהיא לעדות ביני וביניכם, שצויתי אתכם מצוות הכתובות בה.

רש"י, פרק מ' פסוק כ':

ד"ה את העדות: הלוחות.

רשב"ם, פרק כ"ה פסוק ט"ז:

ד"ה את העדות: הלוחות, שהם עדות וברית בין הקב"ה לישראל, ולכך נקראו לוחות הברית.

ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר שלישי פרק כ"א:

נקראת התורה "עדות", כמו שאמר הכתוב (שמות כ"ה) "ואל הארון תתן את העדות" וכן (תהלים קל"ב): "אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם", לומר: כמו שהעדות (שמעידים עדים בפני בית דין) אי אפשר שלא תובן כפשוטה, ולא נאמר: "נחליף הזמן" או "נעשה לה פירוש או צורה" באופן שלא יוזמו ולא יוכחשו העדים; ואם העידו העדים, שראובן הרג את שמעון באחד בשבת, והוזמו, לא נאמר: נפרש העדות באופן שלא יהיו זוממין. כגון שנאמר, כי "באחד בשבת" רצו לומר: בשנה ראשונה לשמיטה; או שנאמר, כי מה שאמרו העדים ש"הרגו" פירושו, שלא נתן ראובן לשמעון צדקה להחיותו, או בעבור שלא למדו תורה להביאו לחיי העולם הבא; לפי שעדות ראויה שתובן כפשוטה, ואם הוזמו העדים – נהרגין; ולא נפרש דבריהם כדי שלא יהיו נהרגים. כן תורת ה' נקרא "עדות", בעבור שראוי שיובנו המצוות כפשוטן ולא נעשה להם צורות ופירושים, לומר שיש בהם תנאי או זמן מוגבל, שלא נזכר בהם. ועל זה אמר דוד (תהלים י"ט) "עדות ה' נאמנה", כלומר שהיא אמיתית כפשוטה.
והבא לפרש ולשנות ולעשות צורות לומר, שאיסור חזיר היה זמני או נאמר על יצר הרע וכיוצא בזה, ושעיקר כל התורה תלוי באמונת הלב ולא במעשה המצוה, עליו להביא ראיה, כי אין בידו לבטל המצוות ולומר שיש בהם תנאי או זמן שלא נזכר.
ועל זה רמז המשורר באמרו (תהלים קי"ט פ"ה) "כרו לי זדים שיחות אשר לו כתורתך" וביאר שה"שיחות" הם שאומרים כי (קי"ט פ"ו) "כל מצוותיך אמונה" – בלבד, שכבר עבר זמנם ושאין צורך למעשה המצוות כלל, ובזה ה"שקר רדפוני" (קי"ט פ"ו) ועל זה – (קי"ט פ"ו) "עזרני", כי אני צריך לעזרתך, שאם לא כן – (קי"ט פ"ז) "כמעט כלוני בארץ", ועם כל זה – (קי"ט פ"ז) "ואני לא עזבתי פקודיך". וחתם דבריו (קי"ט פ"ח) "כחסדך חייני ואשמרה עדות פיך", כלומר: ואשמרה המצוות כפשוטן, שהם "עדות פיך", כלומר: כעדות שתובן כפשוטה, ואן כח ביד שום אדם לפרש ולבטל פשט המצוות.
וזה, כי אף אם נמצאו בתורה דברים רבים שהסכימו בהם כל החכמים היותם רומזים לעניינים נכבדים עליונים כסיפור גן עדן וארבעה נהרות וזולתם, לא בעבור זה הכחישו מציאותם ושלא יהיו אמת כפשוטן, אבל יאמרו, שעם היות הדברים ההם נמצאים כן במציאות, יש בהם רמז לעניינים יותר עליונים ונכבדים, כמו שמלאכת המשכן נמצאת כן במציאות והוא רמז לעניינים יותר נכבדים... כמו שלא נכחיש מציאות יחזקאל והיות מצד עצמו לתכלית נכבד כמציאות אחד מן הצדיקים בעבור שיאמר הכתוב (יחזקאל כ"ד) "והיה יחזקאל לכם למופת". וכן נבין שיש בתורה דברים רומזים לעניינים אחרים נכבדים ולרמזים עליונים, והם עם זה אמיתיים כפשוטם. וכל שכן המצוות, שיש בהם רמז לעניינים עליונים, יש בהם גם כן תכלית נכבד מצד עצמן ומצד המעשה בהם.
ובעבור זה נקראת התורה עדות, לומר שהן אמיתיות כפשוטן ולא נעשה בהן צורה לבטל הפשט.

פרק מ' פסוק כ'

"וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן"