הערה: בשאלה זו ראה דברי ראב"ע, שנאמרו כהקדמה לפרשתנו פסוק ב':
ד"ה כי תקנה: אומר לך כלל לפני שאחל לפרש, כי כל משפט או מצוה כל אחד עומד בפני עצמו, ואם יכולנו למצוא טעם למה דבק זה המשפט אל זה, או זאת המצוה אל זאת, נדבק בכל יכולתנו, ואם לא יכולנו, נחשוב כי החסרון בא מחוסר דעתנו.
אברבנאל, שואל (וכן נתקשו בשאלה זו כמה מפרשים):
למה הכניס הכתוב דין "וגונב איש ומכרו" (פסוק ט"ז) בין "מכה אביו ואמו" (פסוק ט"ו) לבין "ומקלל אביו ואמו" (פסוק י"ז)?
עיין תשובת רב סעדיה גאון, המובאת בדברי ראב"ע, פסוק ט"ז ד"ה וגונב, והמובאת גם בדברי רמב"ן, פסוק ט"ו:
ד"ה ומכה אביו ואמו מות יומת: ...והגאון רב סעדיה אמר כי הכניס דבר הגונב איש ביניהן, בעבור כי על הרוב הנגנבים הם קטנים ויגדלו במקום אחר ולא יכירו אבותם ויבוא שיכום ויקללום, ולכן ראוי להעניש הגנב במיתה כהם, כי העונש הוא עליו.
(שים לב: בחומשים הוצאת "חורב" או "שוקן" נפלה טעות דפוס גם בדברי ראב"ע, גם בדברי הרמב"ן וצריך להיות בשניהם "כי הנגנבים הם קטנים" ולא "הגנבים".)
| 1. |
מהי חולשת תשובתו של רב סעדיה גאון? |
| 2. |
התוכל למצוא תשובה אחרת לשאלה זו, ולהסביר יחד עם זה את מבנה כל הפסקה י"ב-י"ז? |
| 3. |
לדעת כמה מפרשים יש לראות את פסוק י"ג כמאמר מוסגר. הסבר למה. |
פסוק י"ב
"מַכֵּה אִישׁ וָמֵת..."
אברבנאל שואל:
למה תלה הכתוב רציחת הנפש ושפיכת הדמים בהכאה "ומכה איש...", היה לו לומר: "שופך דם האדם" או "כל הורג נפש מות יומת" ומה צורך בזכרון הכאה?
|
נסה לישב פליאתו! |
פסוק י"ג
"וְהָאֱ-לֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ"
ראב"ע:
ד"ה אנה לידו: אנה לידו כמו כי מתאנה הוא לי (מלכים ב' ה' ז'), מבקש סיבות ועלילות. והנה טעמו שה' סיבב ותיקן עלילות שימות זה מיד זה ולא עלתה במחשבתו. וה' סיבב לו זה בעבור עוון אחר שעשה כדי שיגלה ממקומו וכתיב: לא יאונה לצדיק כל און (משלי י"ב כ"א).
ספורנו:
ד"ה והאלוהים אנה לידו: שלא פשע לעשות דבר גורם זה, אלא שמגלגלין חובה ע"י חייב כאמרו: וגם רשע ליום רעה.
| 2. |
המתרצים שניהם את הקושי בדרך אחת או מובעות שתי דעות בדבריהם? |
| 3. |
שניהם נעזרים בפסוקים מספר משלי.
הסבר במה נעזר ראב"ע בפסוק משלי י"ב כ"א,
ובמה נעזר ספורנו בפסוק משלי ט"ז ד'? |
פסוק י"ד
"וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה"
ראב"ע:
ד"ה וכי יזיד: טעם "להרגו" כאילו כתיב "והרגו בערמה".
| 1. |
מה קשה לו? |
רש"י:
ד"ה וכי יזיד (על פי דברי רבותינו במכילתא): למה נאמר לפי שנאמר מכה איש וגו' שומע אני אפילו גוי והרופא שהרג ושליח בית דין שהמית במלקות ארבעים והאב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו והשוגג תלמוד לומר וכי יזיד ולא שוגג על רעהו ולא על גוי.
| 3. |
העתק את דברי רש"י וסמנם בסימני פסוק.
(שים לב: יש חומשים שבהם גירסת רש"י: "שומע אני אפילו רופא שהמית ושליח בית דין..." וכן הלאה: "וכי יזיד ולא שוגג להרגו בערמה ולא שליח בית דין והרופא הרודה...") |
| 4. |
הסבר, למה אין חז"ל כוללים את מקרי הרופא, האב, המורה כאן במקרי שגגה? |
| 5. |
להסבר המושגים "יזיד" ו"ערמה" שבפסוקנו אומר המלבי"ם:
המערים מוסיף על המזיד, שכל מערים הוא מזיד, ואין כל מזיד מערים.
הסבר את דבריו על פי דברי רש"י הנ"ל! |
פסוק י"ד
"מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת"
שד"ל:
המקדשים והמזבחות היו מקומות מקלט אצל הקדמונים, על כן אחר שאמר "ושמתי לך מקום לנוס שמה", הוסיף כי אין מקלט למזיד, ואפילו יתפש בקרנות המזבח – יקחוהו משם וימיתוהו.
|
היכן מצינו בנ"ך יסוד לדברי שד"ל אלה? |
שאלה קשה
