"ויבא משה ואהרן אל פרעה..."

אברבנאל, מקשה:

מה ראה מסדר הפרשיות לעשות התחלת הסדר הזה במכת הארבה, כי הנה המקום הזה אינו התחלת המכות. (וגם לפי הסימנים שנתן בהם ר' יהודה בהגדת פסח "באח"ב" – התחלתו במכת הברד, ומה אם כן התחלת הסדר הזה במכת הארבה?)

פרק י' פסוק ג'

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה'..."

פרק י"א פסוק ד'

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה'"

רמב"ן, פרק י' פסוק ב':

ד"ה וטעם התעללתי: ... והנה הודיע הקב"ה עתה למשה מכת הארבה ושיגיד אותה לפרעה, כי מה טעם בא אל פרעה, כי לא יאמר לו כלום, ולא נזכר רק בדברי משה אל פרעה, כי הכתוב קיצר בזה. וכן קיצר למעלה במכת הברד שסיפר דברי הקב"ה אל משה התיצב לפני פרעה ואמרת אליו (ט' י"ג), ולא הזכיר דברי משה אל פרעה כלל, כמו שפירשתי (ט' י"ט), וסיבת זה שלא ירצה להאריך בשניהם, ופעם יקצר בזה ופעם בזה...

פרק י"א פסוק א':

ד"ה ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד: ... והנה גם בזה קיצר בסיפורים, כי ה' אמר לו עוד נגע אחד אביא על פרעה, והודיעו הנגע ההוא, ואמר לו כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, וכל ענין הפרשה ההיא (פסוקים ד'-ח'), אבל לא רצה הכתוב להאריך באמירה שאמר ה’ למשה, כי די במה שסיפר משה לפרעה כה אמר ה', כמו שפירשתי בארבה (שמות י' ב'), ובאו כענין הזה פרשיות רבות בתורה. ובסדר הזה פרשת קדש לי כל בכור, תקצר בדיבור הקב"ה למשה (שמות י"ג ב'), ותאריך במאמר משה אל העם "זכור את היום הזה" (שמות י"ג ג'), וגמר הפרשה כולה, והם דברי ה’ אל משה שאמרם לישראל בו בלשון שנצטוה. ואמר (בפסוק ב') דבר נא באזני העם, בצאתך מלפני פרעה.

חזקוני, פרק י' פסוק ג':

ד"ה כה אמר ה': כמה נבואות ומצוות לא נתפרש היכן אמר הקב"ה, כגון מכת ארבה, וכגון "כחצות הלילה", וכגון (שמות ל"ב כ"ז) "שימו איש חרבו על ירכו" דעגל, וכגון (במדבר י"ט ב') "זאת חקת התורה", וכן הרבה בשאר נביאים אמרו כמה פעמים "כה אמר ה'" ולא פורש היכן אמרו ה', ועל זה נאמר (ישעיה מ"ד) "מקים דבר עבדו".

פרק י"א פסוק ד':

ד"ה ויאמר משה: ...אלא כן הוא, שמשה אמר פרשה זו לפרעה מדעתו, כמו שאמר אזהרת מכת ארבה.

ד"ה כחצות הלילה: "מקים דבר עבדו" (ישעיה מ"ד) – זה הקב"ה שקיים דבר משה עבדו, שאמר "כחצות הלילה".

ראב"ע, פרק י"א פסוק א':

ד"ה ויאמר ה': ...זה שאמר כה אמר ד', ומתי נאמר לו? וזה נאמר לו במדין עוד הנה אנכי הורג את בנך בכורך (שמות ד' כ"ג). ובבוא מכת בכורות ציוה מאת השם בהר סיני שישאלו איש מאת רעהו. וכבר פירשתי למה שם כתוב ושאלה אשה משכנתה (שמות ג' כ"ב), וכאן כתוב וישאלו איש מאת רעהו.

להבנת דברי החזקוני והסתמכו על הפסוק מישעיהו מ"ד ראה דבר ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים מאמר רביעי פרק כ"ב:

...עיקר גדול אל התורה ושרש האמונה שהוא מסתעף מאמונת ההשגחה הוא שה' יתברך מכריח הטבע תחת כפות רגלי המאמינים כמו שאמר משה רבנו עליו השלום אחר התפילה שסידר במזמור תפלה למשה איש האלוהים (תהלים צ"א) אמר, שהיושב בסתר עליון ומתלונן בצל שדי הנה הוא מבטיח אותו בעבור ה' יתברך שיצילהו מפח יקוש ומן הדבר ומן הפגעים הטבעיים עד שידרוך על שחל ופתן וירמוס כפיר ותנין. ונמצא זה בקצת הצדיקים... ....וכל שכן ע"פ הנביאים שהיו הנסים מתחדשים על ידם ככל היוצא מפיהם. אמר אליהו (מלכים א' י"ז) "חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"... ומשה עצמו אמר "אם כמות כל האדם... ואם בריאה יברא ה'... ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם ותפתח הארץ את פיה..." ולא נמצא שיצוהו ה' יתברך על כך. וכן אמר ישעיה (מ"ד) "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים".

פרק י"א פסוק ו'

"וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה... אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה"

ראב"ע:

ד"ה והיתה צעקה גדולה: לא ראינו כזאת בכל המקרא לומר כמוהו לא נהיתה, וכמוהו לא תוסיף, ותחסר מילת על, וככה הוא אשר כמוהו לא נהיתה, ועל כמוהו לא תוסיף צעקה.

ד"ה וטעם כמוהו: שוד או שבר או מות או הדומה להם.

ספורנו:

ד"ה אשר כמוהו לא נהיתה: אשר בלילה כמוהו לא נהיתה צעקה כזאת, וזה כי לא היה ליל מלחמת חיל אויבים, כי אמנם אז תרבה הצעקה בעיר כענין "קול צעקה משער הדגים ויללה מן המשנה, ושבר גדול מהגבעות" אבל בלילה כזה שהיה ליל שלום במצרים לא נהיתה ולא תוסיף צעקה כזאת.