פגישת יעקב ועשו

לפסוק ד' שבפרקנו עיין גיליון וישלח תש"ו שהיה מוקדש רק לפסוק ההוא.

פסוק י"ד

"...עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה"

יבמות ס"ה ע"ב:

ואמר ר' אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום שנאמר (בראשית נ') "אביך צוה לפני מותו לאמור כה תאמרו ליוסף" (רש"י: יעקב לא צוה, אלא הם שנו מפני דרכי שלום).
ר' נתן אומר: מצוה! שנאמר (שמואל א' ט"ז ב') "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני? ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי".
דבי ר' ישמעאל תנא: גדול השלום שאף הקב"ה שינה בו, דמעיקרא כתיב (בראשית י"ח י"ב) "ואדוני זקן", ולבסוף כתיב (בראשית י"ח י"ג): "ואני זקנתי".

ראה רש"י,  בראשית י"ח י"ג:

ד"ה ואני זקנתי: שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן.

מדרש הגדול:

"עד אשר אבוא": היכן חזר לו? אלא מכאן אמרו: מותר לשנות בדברי השלום.
ר' נתן אומר: מצוה לשנות בדברי השלום, שנאמר (שמואל א' ט"ז ב') "איך אלך ושמע שאול והרגני? ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי".

רש"י:

ד"ה עד אשר אבא אל אדני שעירה: הרחיב לו הדרך, שלא היה דעתו ללכת אלא עד סכות. אמר, אם דעתו לעשות לי רעה ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך. ואימתי ילך, בימי המשיח, שנאמר (עובדיה א' כ"א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. ומדרשי אגדה יש לפרשה זו רבים.

רמב"ן:

ד"ה עד אשר אבא אל אדוני שעירה: היה ליעקב בשובו אל ארצו דרך בארץ שעיר, והנה אמר לו עשו ואלכה לנגדך, שלא יפרד ממנו עד שובו אל אביו לעשות לו כבוד בבואו אל ארצו, ויעקב אמר אני אלך לאטי ואדני ישוב אל עיר ממשלתו, ואם אשוב דרך עירו יכבדני וילך עמי כאשר יחפוץ. ולא היה זה נדר ממנו שיבוא אליו, שאין עשו צריך לו.
ורבותינו אמרו עוד (ע"ז כ"ה ב') שלא היה בדעת יעקב לשוב דרך שעיר, ורצונו היה להתרחק ממנו כאשר יוכל, אבל הרחיב לו את הדרך, וגם זו עצת חכמה. ועוד להם מדרש אחר (ב"ר ע"ח י"ד) שיקים דברו לימות המשיח, שנאמר (עובדיה א' כ"א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, יאמר כי המושיעים אשר בהר ציון יעלו לשפוט את הר עשו.

פסוק י"ד

"וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי... עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה"

רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק י"ב ו'-ז'-ח':

אסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי או גשר רעוע או ליכנס לחורבה וכן כל כיוצא באלו משאר הסכנות אסור לעמוד במקומן, וכן אסור ליהודי להתיחד עם העכו"ם מפני שהם חשודים על שפיכות דמים. ולא יתלוה עליהם בדרך... שאלו לאן אתה הולך, ירחיב לו את הדרך, כדרך שהרחיב יעקב לעשו, שנאמר "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה".

רמב"ן:

ד"ה עד אשר אבוא: ...ורבותינו אמרו (ע"ז כ"ה ב') עוד שלא היה בדעת יעקב לשוב דרך שעיר, ורצונו היה להתרחק ממנו כאשר יוכל אבל הרחיב לו את הדרך, וגם זו עצת חכמה...

פסוק ט"ו

"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם...  וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה..."

מדרש לקח טוב:

"ויאמר עשו אציגה נא": בקש ללוותו ולא קיבל עליו יעקב אבינו. אמרו רבותינו: רבנו (רבי יהודה הנשיא) כל זמן שהיה מסתכל בפרשה זו ולא היה מניח את הרומיים ללוותו, היה בטוב, פעם אחת לקח עמו רומיים ללותו ולא הגיע לעכו עד שמכר פינס שלו (=אדרת שלו, כי לקחו ממנו כל מה שבידו).

רמב"ן:

ד"ה למה זה אמצא חן בעיני אדני: למה זה, תעשה לי טובה שאיני צריך לה. אמצא חן בעיניך, ולא תשלם עתה שום גמול, לשון רש"י. והכוונה ביעקב כי לא היה חפץ בהם ובחבורתם כלל, וכל שכן שהיה בדעתו ללכת דרך אחרת.
ורבותינו ראו עוד בזה עצה, אמרו (ב"ר ע"ח ט"ו) רבי ינאי כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא הוה נסיב עמיה רומאין, חד זמן לא איסתכל בה ונסיב עמיה רומאין, ולא הגיעו לעכו עד שמכר פינס שלו. מפני שהיתה קבלה בידם שזו פרשת גלות. כשהיה בא ברומה בחצר מלכי אדום על עסקי הצבור היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם, כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו, ולא היה מקבל חברת אנשי רומי ללוותו שאין מקרבין אלא להנאת עצמן ומפקירין ממונו של אדם.