פסוק א'
"וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר..."
פסוק ב'
"וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן"
| 1. |
ר' שמשון רפאל הירש:
למה מדובר כאן תחילה על בני לבן ואחר כך על לבן? יתכן שהתנהגות הבן כלפי אביו כאן – נענשת היא מידה כנגד מידה ע"י התנהגות בני לבן כלפי אביהם. וכנראה שהם עכשיו הקופצים בראש בבית אביהם, כשם שבהיותו הוא צעיר, היה הוא קופץ בראש לפני אביו.
על יסוד איזה פסוק בפרשיות הקודמות נקבע קו זה שבאופיו של לבן? |
| 2. |
השוה על פי הפסוקים הנ"ל את יחסם של בני לבן ליעקב ליחסו של לבן ליעקב.
מה ביניהם? |
פסוק י"ט
"וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ"
דעות שונות לחכמים ולמפרשים בטעם מעשה זה של רחל אמנו, ואלה מקצתן:
בראשית רבה ע"ד:
"ותגנב רחל את התרפים" – והיא לא נתכוונה אלא לשם שמים. אמרה: מה אנא מיזל לי ונשבוק הדין סבא בקלקוליה? (=כיצד אנו הולכים ומניחין לאותו זקן בקלקלתו?)
רש"י:
ד"ה ותגנב רחל את התרפים: להפריש את אביה מעבודה זרה נתכוונה.
רבנו בחיי, בשם רבנו חננאל:
כדי שיחזור בו ויאמר: "אלוה גנוב אין בו ממש".
ראב"ע:
ד"ה התרפים: ...ויש אומרים שרחל גנבתם לבטל עבודה זרה מאביה. ואילו היה כן, למה הוליכה אותם עמה, ולא טמנתם בדרך?
רשב"ם:
ד"ה ותגנב רחל: לא יגידו ויודיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח כענין שנאמר: "אין אפוד ותרפים", "כי התרפים דברו און". רגילים היו לקסום בהם.
| 1. |
כיצד משתדל המדרש ללמד זכות על רחל אמנו? |
| 2. |
התוכל להגן על המדרש בפני התקפת ראב"ע בעזרת דברי רבנו חננאל? |
| 3. |
לפי דעת רבנו חננאל רצתה רחל להלחם בעבודה זרה של אביה באמצעות נשק האירוניה. היכן מצינו בנ"ך מלחמה באמצעי זה נגד האלילות? |
| 4. |
לכל הפירושים הנ"ל מעיר אברבנאל:
איך נתפתתה רחל לגנוב את התרפים אשר לאביה, האם חשבה להרחיקו מעבודת כוכבים ומזלות – כדבריהם ז"ל – באמת סכלות גדולה יהיה זה לה בחשבה שלעת זקנתו ישנה דעתו. ואם היות שנגנבו ממנו התרפים – יעשה לו אלוהים אחרים תחתיהם! או אם חשקה בהם רחל לעבדם כאביה, זה לא יתכן – חלילה וחס!
| א. |
מה בין אברבנאל לבין רבנו חננאל בתארם את מצבו הנפשי של עובד כוכבים ומזלות באבוד לו אלוהיו? |
| ב. |
הסבר את דברי הרשב"ם באופן שלא תפול עליהם טענת אברבנאל.
שים לב לשני הפסוקים המובאים בדבריו – הושע ג' ד'; זכריה י' ב'. | |
פסוק ל"ו
"וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן... מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי..."
בראשית רבה ע"ד:
ויחר ליעקב וירב בלבן: אמר ר' חננא בר יצחק: קפדנותם של אבות ולא ענוותנותם של בנים.
קפדנותם של אבות – מניין? "ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן: מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי" – אתה סבור שמא מכות או פצעים היו שם? לא, אלא דברי פיוסים. יעקב מפייס את חמיו: "כי מששת את כל כלי, מה מצאת מכל כלי ביתך" – אמר ר' סימון: בנוהג שבעולם, חתן שדר אצל חמיו, אפשר לו שלא ליהנות אפילו כלי אחד, אפילו סכין אחד? ברם כאן "מששת את כלי, מה מצאת מכל כלי ביתך"? – אפילו מחט, אפילו צינורא (=מעין מחט לסריגה) לא מצאת.
ולא ענוותנותם של בנים – מניין? מדוד, שנאמר (שמואל א' כ') "ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יונתן: מה עשיתי, מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי" – מזכיר שפיכות דמים בפיוסו. ברם כאן (=ביעקב): "כי דלקת אחרי".
| 1. |
הסבר את המושגים "קפדנות" ו"ענוותנות" המוזכרים כאן. |
| 2. |
הסבר את ההשוואה בין יעקב לדוד שבדברי המדרש. |