פרשת שקלים

פסוק י"ב

"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם"

רש"ר הירש, (תרגום מגרמנית):

וניתן בזה לבן ישראל לקח חשוב: לא ע"י המצאו, ע"י עצם קיומו קונה הוא לעצמו, לאישיותו, לנפשו ערך ומשמעות, ולא ע"י היותו נהנה מטוב המציאות הוא מהוה חלק אינטגרלי של כלל ישראל. אפילו זכות לקיום לא נקנית לו ע"י עצם היותו.
רק ע"י נתינתו, ע"י עשיתו הוא נחשב. רק באמצעות נתינה ועשיה הוא קונה לעצמו זכות לקיום מתמיד, ורק ע"י שהוא נותן את חלקו בהתאם לחובתו הוא זוכה למעמד בתוך כלל ישראל ורק ע"י שיתן חלקו יפקד בין פקודי ישראל. ואולם ברגע שירצה להפקד בקהלם מבלי לתרום חלקו לטובת הכלל, בו ברגע איבד זכות קיומו.
ואולם מי הוא זה אשר מלאו לבו לומר: נתתי את מלוא חלקי ככל אשר הושת עלי? והאם לא ירגיש כל אחד, בבא זמן הפקודה, שפגימותיו הן הן הצריכות כפרה? ומי הוא זה אשר יחשוב, כי יעמוד ויפקד מבלי אשר נתן כפרו?

פסוק י"ב

"וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה'"

השוה:

שמות כ"א ל'     

"אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ"

במדבר ל"ה ל"א 

"וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ"

במדבר ל"ה ל"ב

"וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ"

וכן השוה:

            במדבר ל"א מ"ח – נ"ה

בנו יעקב, בפירושו לספר שמות (בכתב יד!) לפסוקים י"א–מ"ז (תרגום מגרמנית) (אחרי הסבירו שאין המילה "כופר" מופיעה בתורה אלא בפסוקים הנ"ל):

המלה "כופר" אינה מופיעה אף פעם בקשר לקרבנות, אע"פ שהפעל "כפר" תדיר שם ביותר... בעל כרחנו נודה שהתורה בחרה במילה זו במקומנו, כדי שנבין אותה באותה הוראה שבה שימשה במקומות הנ"ל במשפטים ובמסעי, בדיני שור נגח ורוצח בשגגה.
והנה בפרק ל"א בספר במדבר רווי סיפור מלחמת מדין בטויים ומושגים שאולים מדין מחצית השקל...
.. איש הצבא – אם נמצה חומר הדין – הנו רוצח, מכל מקום הנו הורג אדם, שופך דם, ולכן – שוב אם נמצה עומק הדין – דמו בראשו, ואולם אם ניתנה לו נפשו לשלל – יתן כופר, כי דורש דמים ה', וחיי כל אדם יקרים לו.
והנה "מחצית השקל" אשר יתנו "בפקוד אותם" הוא "כופר נפש" הניתן מלכתחילה (ולא בדיעבד) "ולא יהיה בהם נגף", הנגף של תאות רצח במלחמה או של תאוה לשלול שלל ולבוז בז במלחמה, מחצית השקל הניתן מתוך כוונה כנה "בפקוד אותם" מעידה על המלחמה העתידה, שלא תבוא למען תאות דמים ולא למען השלל, אלא שהיא מלחמת ה'.

פסוק י"ב

" ... וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם..."

פסוק י"ג

"זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ..."

פסיקתא רבתי ט"ז:

ר' יהודה ב"ר סימון בשם ר' יוחנן: שלשה דברים שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו:
בשעה שאמר (שמות כ"ה ח') "ועשו לי מקדש", אמר משה לפני הקב"ה: "רבונו של עולם הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה אמרת 'ועשו לי מקדש'?!" אמר לו הקב"ה למשה: "משה! לא כשם שאתה סבור אלא עשרים קרשים בצפון ועשרים קרשים בדרום ושמונה במערב, ואני יורד ומצמצם שכינתי ביניהם למטה, שנאמר (שמות כ"ח) "ונועדתי לך שם".
בשעה שחטאו (בעגל אמר לו הקב"ה) "ונתנו איש כפר נפשו", אמר משה: "רבון העולמים, מי יכול ליתן פדיון נפשו?" (תהלים מ"ט ז' – ח') "אח לא פדה יפדה איש, לא יתן לאלוקים כפרו ויקר פדיון נפשם..." אמר לו הקב"ה: "לא כשם שאתה סבור אלא "זה יתנו" – כזה יתנו". אמר ר' מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה, מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו: "זה יתנו" – כזה יתנו.
ובשעה שאמר (במדבר כ"ח ב') "ריח נחוח תשמרו להקריב לי במועדו" אמר משה לפני הקב"ה: "רבון העולמים, אם אני מכניס כל חיות שבעולם, יש בהם כדי העלאה אחת?! או כל העצים שבעולם, יש בהם כדי הבערה אחת?! דכתיב (ישעיהו מ' ט"ז) 'ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה'". אמר לו הקב"ה: "לא כשם שאתה סבור, אלא (במדבר שם) "כבשים בני שנה... שנים ליום" ולא שנים בבית אחת, אלא אחד בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים".
רב הונא בשם ר"ב אמר: (איוב ל"ז) "שדי לא מצאנוך שגיא כח" – לא מצינו כח גבורתו של הקב"ה. אין הקב"ה בא בטרחות על ישראל. וכיון ששמע משה כך, התחיל משבח בישראל ואומר להם (תהלים קמ"ד) "אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוקיו".

רש"י:

ד"ה זה יתנו: הראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל ואמר לו: כזה יתנו.                

1.

הסבר מהו פחדו של משה בשלושת המקומות האלה.

2.

הסבר מהי כוונת המדרש באמרו שהמטבע שהראהו הקב"ה היתה מאש ונלקחה מתחת כסא הכבוד.

3.

למה לא הביא רש"י את דברי המדרש בשני המקומות האחרים ולא נמנע מהביאם במקומנו?

ר' יוסף בן שמעון קרא:

ואני יוסף בן שמעון אומר הרגלו של לשון המקרא כך הוא, שהדבר שהוא רוצה לפרש, יאמר: זה הדבר אשר אני מצוה, והולך ומפרש. כמו שמות (ט"ז ט"ז) "זה הדבר אשר צוה ה' – לקטו ממנו"; וכן (בראשית ו') "וזה אשר תעשה אותה – שלש מאות אמה אורך התיבה, חמשים אמה רחבה..."; וכן (שמות כ"ט ל"ח) "וזה אשר תעשה על המזבח – כבשים בני שנה..." אף כאן: "זה יתנו" – ומה היא הנתינה? – מחצית השקל.

4.

הסבר, למה אין רש"י מפרש במקומות הללו – המובאים בדברי ר' יוסף קרא – דבר, כלומר אינו חולק על הדרך הפרשנית של ר' יוסף קרא ולמה במקומנו סטה מדרך זו ופירש "הראה לו..."?

פסוק י"ב

"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם"

ד"ה כי תשא: לשון קבלה כתרגומו: כשתחפץ לקבל סכום מניינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגולגלת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מניינם.