ראיית משה את הארץ
במדבר פרק כז, פסוקים יב - כג
| א. | סמיכות פרשיות |
לשאלת סמיכות פרשה זו לפרשה הקודמת:
ד"ה עלה אל הר העברים: למה נסמכה לכאן? כיון שאמר הקדוש ברוך הוא: "נתון תתן להם", אמר: אותי ציוה המקום להנחיל, שמא הותרה הגזירה ואכנס לארץ. אמר לו הקדוש ברוך הוא: גזירתי במקומה עומדת. דבר אחר: כיון שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן, שמח ואמר: כמדומה שהותר לי נדרי. משל למלך שגזר על בנו שלא ייכנס לפתח פלטין שלו. נכנס לשער - והוא אחריו, לחצר - והוא אחריו, לטרקלין - והוא אחריו. כיון שבא ליכנס לקיטון, אמר לו: בני, מכאן ואילך אתה אסור ליכנס.
רמב"ן, פסוק י"ב:
ד"ה עלה אל הר העברים: שם ההר הזה הר נבו, כאשר פירש בסדר האזינו (דברים ל"ב מ"ט) ובזאת הברכה (שם ל"ד א'), אבל יקראו אותו הר העברים, מפני שהוא על מעברות הירדן, ומשם יעברו אל ארץ כנען, כאשר אמר כאן (בהאזינו ובזאת הברכה) "אשר על פני ירחו", ושם עברו את הירדן כמו שנאמר (יהושע ד' י"ט) "והעם עלו מן הירדן... ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו". ואיננה מצוה שיצונו הקדוש ברוך הוא לעשות כן עתה, שאם כן יהיה מתחייב לעלות שם מיד, אבל טעמו תעלה אל הר העברים וראית את הארץ, כי בעבור שציוהו "לאלה תיחלק הארץ" (לעיל כ"ו נ"ג), הודיעו כי לא על ידך תיחלק, כי אתה תעלה לראש הר העברים, טרם שייסעו ישראל מארץ מואב, ותמות בו ולא יגיעך מן הארץ לבד הראייה. וכן "קח לך את יהושע" (פסוק י"ח), בבוא יומך תקח את יהושע. והשלים הכתוב (פסוק כ"ב) לספר כי עשה כן משה בלב שלם, והוא העשייה אשר יזכיר (דברים ל"א ז') בעת פטירת, משה כאשר אמרו השירה הוא והושע בן נון.
הירש, (תרגום מגרמנית):
נסתיים סדר חלוקת הארץ. לזה נוסף הביאור שמשה בעצמו לא ייכנס אל הארץ. תפקידו של משה מוגבל בהולכת העם אל ארץ התורה והכנתו הגמורה להתנחלות בה ולשמירת פקודתו בתוכה. הוא ימות בראותו את הארץ שאליה, אבל לא אל תוכה, יוליך את העם. זה לא היה דבר חדש למשה. הגזירה הזאת נודעה לו כבר מימי המאורע בקָדש. אבל כאן בא הדיבור להזכיר למשה, כי הגיע אל תכלית הליכתו עלי אדמות, כדי שיבצע עוד כל מה שבלבו לעשות בטרם לכתו ואיננו, ובראש ובראשונה, כדי שיבקש הוא עצמו על מינוי ממלא מקומו אחריו, וכדי שהוא עצמו בידיו יבצע מינוי זה.
מה ההבדל בין שלוש דעות אלה? |
שאלה קשה
