חטאו של משה

אמר ר' יצחק עראמה בספרו עקדת יצחק (פרשת חוקת):

שאלה קשה וחזקה בחטאו של משה רבנו ועונשו. ש"הרי שולחן, והרי בשר, והרי סכין לפנינו, ואין לנו פה לאכל" (ע"פ קידושין מ"ו א') וזה: כי מצוות ה' למשה כתובה לפנינו, והמעשה אשר עשה לא נעלם מנגד עינינו, ומחרון אף ה' ישתומם לבנו, ואין אתנו פירוש ישכך את האוזן בחטא...

מה היה חטאו של משה לפי כל אחת מהדעות דלהלן: דברי חז"ל מובאים בדברי ראב"ע, פסוק ח': ד"ה קח את המטה: יש בכאן פירושים רבים יש בדברי יחיד בעבור שאמר לישראל שמעו נא המורים והם בני אברהם יצחק יעקב. רש"י, פסוק י': ד"ה המן הסלע הזה נוציא: לפי שלא היו מכירין אותו, לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים. כשנסתלק הבאר, והיו ישראל אומרים להם מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים, לכך אמר להם "המורים" - סרבנים, לשון יווני שוטים, מורים את מוריהם, המן הסלע הזה, שלא נצטוינו עליו, נוציא לכם מים. פסוק י"ב: ד"ה יען לא האמנתם: גילה הכתוב שאילולי חטא זה בלבד היו נכנסין לארץ, כדי שלא יאמרו עליהם כעוון שאר דור המדבר, שנגזר עליהם שלא ייכנסו לארץ, כך היה עוון משה ואהרן. והלא (במדבר י"א כ"ב) "הצאן ובקר ישחט" קשה מזו, אלא לפי שבסתר חסך עליו הכתוב, וכאן שבמעמד כל ישראל, לא חסך עליו הכתוב מפני קידוש השם. ד"ה להקדישני: שאילו דיברתם אל הסלע והוציא, הייתי מקודש לעיני העדה, ואומרים: מה סלע זה, שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה, מקיים דבורו של מקום, קל וחומר אנו. רשב"ם, פסוק ח': ד"ה ודיברתם אל הסלע: לא ציוה הקדוש ברוך הוא לקחת את המטה להכות בו הסלע כמו שעשה ברפידים. שכתוב שם "והכית בצור ויצאו ממנו מים". אלא המטה ציוה לקחת להראות בו קשי מרי שלהם כדכתיב "למשמרת לאות לבני מרי". אפס בדיבור ידבר אל הסלע לתת מימיו. "והוצאת להם מים" - על ידי דבורך עם הסלע. פסוק י': ד"ה ויאמר להם שמעו נא המורים: כמו שהמטה הזה שיש בו שקדים מוכיח שהוא למשמרת לאות לבני מרי. ד"ה המן הסלע הזה: בשעת הרמת ידו במטה ויך בו את הסלע פעמים, אז אמר להם דרך כעס וחימה: "סבורים אתם שמן הסלע הזה נוציא לכם מים?" ומספק אמר משה כן, שטעה במה שאמר לו הקב"ה "קח את המטה" ולא האמין שבדיבורו עם הסלע יוציא ממנו מים, אלא בהכאת המטה כמו שעשה ברפידים. ומה שאמר לו הקב"ה "ודברתם אל הסלע" - היה סבור שזו היא דיבור אל הסלע בהכאה במטה, ולכך היכה פעמיים בסלע, כעין חימה וכעס, ומספק אם יוציא מים - הרי טוב, ואם אין - אדבר אל הסלע אחרי כן. והקדוש ברוך הוא הסכים על ידי משה לצאת על ידי הכאתו ואף על פי כן נענש שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקיםף וזהו שאמר הקדוש ברוך הוא "יען לא האמנתם בי להקדישני" על ידי דבוריכם אל הסלע. לפי שהוא מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה. ולפי שידעתי אני המפרש שמשה רבינו לא היה כי אם שוגג לעבור על דברי הקדוש ברוך הוא, לפיכך אני זקוק לפרש כי משה רבינו טעה, כמו שפירשתי. רבנו חננאל, דעתו מובאה בדברי רמב"ן, לפסוק א': ... והקרוב מן הדברים שנאמרו בזה, והוא טוב לדחות השואל, הם דברי רבינו חננאל שכתב כי החטא הוא אמרם (פסוק י') "המן הסלע הזה נוציא לכם מים", וראוי שיאמרו יוציא ה' לכם מים, כדרך שאמרו (שמות ט"ז ח') "בתת ה' לכם בערב בשר לאכול" וגו', וכן בכל הנסים יודיעום כי ה' יעשה עמהם להפליא, ואולי חשבו העם כי משה ואהרן בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה, וזהו "לא קידשתם אותי" (דברים ל"ב נ"א). ומעשה הראשון בצור אמר (שמות י"ז ו') "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב", ושבעים הזקנים רואים עמוד הענן עומד על הצור, והנס מתפרסם, כי מעשה ה' הגדול הוא, אבל בכאן לא ראו דבר וטעו במאמר משה ואהרן. וייתכן שיאמר בזה "מעלתם בי" (דברים ל"ב נ"א), כי הנהנה מן ההקדש נקרא מעילה. וכן "מריתם פי" (להלן כ"ז י"ד), שהוא ציוה "ודיברתם אל הסלע לעיניהם", והטעם - שאתקדש לעיניהם... רמב"ם, שמונה פרקים פרק ד': ...ואתה יודע, שאדון הראשונים והאחרונים, משה רבנו, כבר אמר עליו השם יתברך: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל" (במדבר כ' י"ב); "על אשר מריתם את פי למי מריבה" (שם, כ"ד); "על אשר לא קידשתם אותי" (דברים ל"ב נ"א). כל זה, וחטאוֹ, עליו השלום, הוא שנטה לצד אחד הקצוות במעלה אחת שבמעלות המידות, והיא הסבלנות. כאשר נטה לצד הרגזנות, באומרו: ,שמעו נא המורים, (במדבר כ' י'). דקדק עמו הקדוש ברוך הוא' שיהיה אדם כמוהו מתרגז לעיני עדת ישראל, במקום שאין הרגזנות ראויה/ וכגון זה באדם שכמותו חילול השם הוא, שכן תנועותיו כולן ודיברותיו, הכל למדים מהם וחומדים בהם האושר בעולם הזה ובעולם הבא. ואיך ייראו בו הרגזנות, והיא ממעשי הרעים כמו שביארנו, ואינה נובעת אלא מתכונה רעה שבנפש. אבל אומרו בעניין הזה: "מריתם את פי" אינו אלא כמו שאבאר. וזה, שלא היה מדבר עם עמי הארץ, ולא עם מי שאין להם מעלה, אבל עם קהל שהקטנה שבנשיהם הייתה כיחזקאל בן בוזי, כמו שזכרו החכמים. וכל מה שיאמר או יעשה, יבחנוהו. וכאשר ראוהו שהתרגז, אמרו: "ודאי אין הוא, עליו השלום, מאלה שיש להם פחיתות מידה! ולולא ידע שהאלוהים התאנף בנו על דרישת המים, ושאנחנו הכעסנוהו, יתברך, לא היה מתרגז". ואנו לא מצאנו לשם יתברך שהתרגז או שכעס בדברו אליו בעניין הזה; אלא אמר: "קח את המטה והקהל את העדה" וגומר (במדבר כ', ח'). והנה יצאנו מעניין השער, אבל היתרנו ספק מספקי התורה, שנאמרו בו דברים רבים ונשאל פעמים רבות: איזה חטא חטא. וערוך מה שאמרנו אנחנו מול מה שנאמר בה, והאמת תעשה דרכה. ואשוב אל ענייני: אם היה האדם שוקל מעשיו תמיד ומכון אל אמצעיתם, היה במדרגה העליונה שבמדרגות בני אדם. ובזה יתקרב אל האלוהים וישיג את אשר לו. וזה האופן השלם שבאופני העבודה. וכבר זכרו החכמים את העניין הזה וניסחוהו ואמרו בו: כל השם אורחותיו, זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ושם דרך אראנו בישע אלוהים (תהלים ג' כ"ג) אל תקרי "ושׂם" [מלשון לשים] אלא "ושׁם" [לשון שומא] (מועד קטן ה' א'). והשׁימה היא השיעור וההערכה. ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים מאמר ד' פרק כ"ב: ... עיקר החטא על שהיה בעניין ההוא מיעוט אמונה... שעיקר גדול בתורה ושורש האמונה שהוא מסתעף מאמונת ההשגחה שה' מכריח הטבע תחת רגלי המאמינים... וכן אמר ישעיה "מקים דבר עבדו"... ומי שיספק שה' לא ישלים דבר הנביא הוא כמטיל ספק בתורה ושורש משורשיה, כל שכן במקום שיש בו קידוש ה', שראוי לפרסם שהטבע משועבד לעשות רצון שומרי התורה... ועל זה נאמר "יען לא האמנתם בי" וכו', כי כששאלו המים – אילו היו משה ואהרן גוזרים שיבקע הצור, היה ה' בלי ספק מקים דבר עבדו, והיה נקדש בזה לעיני כל העם. ובעבור שלא עשו כן משה ואהרן, אבל באו מפני הקהל כדמות בורחים אל פתח אוהל מועד (כמו שפירש הראב"ע) כאילו אין להם עצה מה לעשות והיה זה בלי ספק חילול ה' וגורם מיעוט אמונה בו ובתורתו לרואים; לפיכך אמר "לא האמנתם" שאילו הייתם מאמינים, הייתם גוזרים על הטבע שישתנה, כדי שיתקדש שמי על ידיכם... והם עליהם השלום אף על פי שעשו זה לרוב ענותנותם, שלא היו רוצים ליטול עטרה לעצמם מבלי מצוות ה', מכל מקום נחשב לעוון ולמיעוט אמונה, מפני חילול ה' שנמשך מזה... ולזה תמצא יהושע כשנצטרך שכמו זה לא המתין ליטול רשות מהשם, אבל נשען על השם שיעשה רצונו ומעצמו אמר "שמש בגבעון דום"... וקיים ה' דברו... וכן אמר אליהו (מלכים א' י"ז) "חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"... שד"ל: משה רבנו חטא חטא אחד, והמפרשים העמיסו עליו שלושה עשר חטאים ויותר, כי כל אחד מהם בדה מלבו עוון חדש... אשר על כן נמנעתי מהעמק החקירה בדבר זה, מיראה שמא יצא לי פירוש חדש, ונמצאתי גם אני מוסיף עוון חדש על משה רבנו. והנה לשעבר נחה דעתי בדעת רמבמ"ן, שהיה החטא במה שפחדו מהקהל וברחו מפניהם אל אוהל מועד, ובפרט כי מצאתי כמחשבתו כן חשבו חכמים אחרים לפניו... האחד בעל מנחה בלולה וזה לשונו: חטא משה מפורסם בפסוק ו': "ויבוא משה ואהרן מפני הקהל"... כי תמורת שהיה להם להוכיח את ישראל ולעמוד בפרץ באמור להם: מדוע תריבו את ה', הידו תקצר?! – נסתרו אל פתח אוהל מועד כמו בורחים; ואילו עמדו בפרץ, היה שם שמים מתקדש, עד כאן דעת מנחה בלולה. ואף על פי שגם אני בפירוש הזה בחרתי ט"ו שנה ושיבחתיו לפני תלמידי, מכל מקום הנני רואה עתה, כי אין משמעות הפסוקים מסכמת עם הפירוש הזה. כי הנה ה' לא הוכיחם כלל על אשר פחדו ומלות "על אשר מריתם את פי" (פסוק כ"ד) לא יתיישבו לפי הדעת הזאת, אלא בדחק גדול... והנני רואה עתה, כי משמעות הכתובים אינה אלא כפירוש רש"י וכל הקדמונים, שהיה ציווי ה' שידברו אל הסלע, וכמו שכתב בעל עקדת יצחק שהיה להם לאמר: כה אמר ה': הסלע! תנה מימיך! הן אמת כי אין הנס גדול בדיבור מבהכאה, כי הכל שווה אצל הסלע, אבל מכל מקום לעיני ההמון הדיבור אל הסלע היה מתמיה יותר, והיה שם שמים מתקדש יותר... אלו מן המפרשים והחכמים הנ"ל קרובים בדעותיהם זה לזה, ואלו מהם סותרים זה את דברי זה?

קרא את דברי הרמב"ן, לפסוק א':

... החטא במשה ואהרן במי מריבה אינו מתפרסם בכתוב. ורש"י פירש (בפסוקים י"א-י"ב) מפני שציוה אותם "ודברתם אל הסלע" - ולא אמר "והכיתם", שאלו דיברו, היה הקב"ה מתקדש לעיני כל העדה, ואומרים: ומה סלע זה, שאינו שומע ואינו מדבר, מקיים דברו של הקב"ה - אנו על אחת כמה וכמה. ודברי אגדה הם, אבל לא נתחוורו, כי מאחר שציוה קח את המטה יש במשמע שיכה בו, ואילו היה רצונו בדיבור בלבד, מה המטה הזה בידו. וכן במכות מצרים שאמר (שמות ז' ט"ו) "והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך", והוא להכות בו, ולפעמים יאמר "נטה את ידך", ורצונו לומר להכות במטה, כי הכתוב יקצר בדבר הנשמע. ואין הנס גדול בדיבור יותר מההכאה, כי הכל שווה אצל הסלע. ועוד למה אמר בזה (דברים ל"ב נ"א) "מעלתם בי". והצוואה בדיבור אל הסלע הזה הוא מה שנזכר במעשה, ציוה שיאמרו והיא שומעת כי השם יוציא מים מן הסלע הזה, כדרך "כי היא שמעה את כל אמרי ה'" (יהושע כ"ד כ"ז), וכן עשו כמו שאמר (פסוק י') "ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם" וגו', והנה הסלע שומעת באומרו כן לכולן. וטענות רבות למפרשים בחטא הזה, כבר סתר בו ר' אברהם דברים רבים מהם. והסוד שרמז בו גם הוא אינו נכון, כי אם משה איבד כוונתו בעבור מריבת העם ולא דיבר אל הסלע, ולכן לא יצאו מים בפעם הראשונה, וחזר והכהו פעם שניה בכוונה הדבקה בכל, ויצאו המים, הנה חטאו בפעם הראשונה, אבל אינו ראוי שיאמר בזה "לא האמנתם בי להקדישני" (פסוק י"ב), כי אין כאן חסרון אמונה כלל.
והרב רבי משה (סוף פרק ד' משמונה פרקים) סבר בו סברא, ואמר כי משה רבינו עליו השלום, חטאו הוא שנטה לצד הרגזנות באומרו "שמעו נא המורים", דקדק עליו ה' יתברך שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת בני ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס, וכל כיוצא בזה בדין האיש ההוא חילול השם, מפני שמתנועותיו כולם ומדבריו היו למדין והיו מקוין להגיע בהם אל הצלחות העולם הזה והעולם הבא, ואיך ייראה עליו הכעס, והוא מן הפעולות הרעות ולא תבוא כי אם מתכונה רעה מתכונות הנפש. אבל אמרו בו "מריתם פי" (להלן כ"ז י"ד) הוא כמו שאבאר, שהוא לא היה מדבר עם סכלים ולא עם מי שאין לו מעלה, אבל אשה קטנה שבנשיהם היתה כיחזקאל בן בוזי כמו שזכרו החכמים (מכילתא שירה ג'), וכל מה שיאמר או יעשה יבחנוהו, וכאשר ראוהו שכעס, אמרו שהוא עליו השלום אין בו פחיתות מידה, ולולי שהיה יודע שהשם כעס עלינו בבקשת המים, ושאנחנו הכעסנו אותו יתברך לא היה כועס, ואנחנו לא מצאנו לשם יתעלה שכעס בדברו אליו בזה העניין, אבל אמר (פסוק ח') "קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם". והנה התרנו ספק מספקי התורה שנאמרו בו דברים רבים ונשאל פעמים רבים אי זה חטא חטא, וראה מה שנאמר בו, ומה שאמרנו בו אנחנו, והאמת יורה דרכו. אלו דבריו ז"ל.
והוסיף הבל על הבלים. שהכתוב אמר "מריתם פי", שעברו על דברו, ואמר "לא האמנתם בי", שלא האמינו בו, אין העונש בעבור שכעס. ויותר היה ראוי שיהיה העונש על משה כשקצף על פקודי החיל (להלן ל"א י"ד) בחינם. והכתוב לא סיפר כלל שכעס, כי "שמעו נא המורים" תוכחת, כדרך "ממרים הייתם עם ה'" (דברים ט' כ"ד). ועוד כי אהרן לא כעס מימיו, כי בשלום ובמישור הלך מעודו. ועוד שאי אפשר שלא היה כעס גדול מאת השם עליהם בעשותם מריבה עם משה. ובכל הנסיונות במדבר חטאם הגדול כשיאמרו "למה העליתנו ממצרים", שירצו להיות עבדים לשונאיהם בעבודת פרך מלהיות עם האלהים כבן העובד את אביו, וכן אמר הכתוב (לעיל י"א כ') "יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים".
ובפעם הראשונה אמרו פחות מזה: "למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא" (שמות י"ז ג'), והיה עליהם קצף גדול ואשמה רבה, כמו שאמר "ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל" וגו'. ובכאן כתוב מפורש (פסוק י"ג) "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'", ומה פשע גדול מזה "הוי רב את יוצרו". ומשה אמר (דברים א' ל"ז) "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר", אם כן הם חטאו וגרמו כל הרעה הזאת, ולדברי הרב אין להם בכל המעשה הזה חטא ופשע כלל. ומה שאמר לא מצינו בה' יתברך שכעס, אבל אמר "קח את המטה" וגו'. דע כי כאשר צריכים במחיתם דבר, אף על פי שמתלוננים וחוטאים בו, והוא רחום יכפר עון ולא יעיר כל חמתו ולא יזכירנו ויתן להם שאלתם. וכן במים הראשונים אמר בנחת רוח (שמות י"ז ה') "עבור לפני העם" וגו', אף על פי שהיה שם מסה ומריבה שהזהיר ממנה ולדורות (דברים ו' ט"ז). וכן במן, "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" (שמות ט"ז ד'), בדרך אהבה וחיבה, אלא שאמר בסוף בדיבור השני (שם פסוק י"ב) "שמעתי את תלונות", הודיע להם חטאם בלבד. אבל כאשר יתלוננו חינם, ישפוך עליהם חמת אפו. ובכאן עוד רמז לקצף גדול וחיוב מגפה, שנאמר (פסוק ו') "וירא כבוד ה' אליהם", שרומז אל הקהל הנזכר, והוא מראה יד ה' ההווה במגפות, כאשר תראה במרגלים (י"ד י') וביום קרח (ט"ז י"ט) וממחרת (י"ז ז'). והתימה על הרב, שהרי מקרא מלא הוא (תהלים ק"ו ל"ב): "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם", וימנה הכתוב החטא הזה עם הנסיונות הגדולים שניסו את ה' במדבר. והקרוב מן הדברים שנאמרו בזה, והוא טוב לדחות השואל, הם דברי רבינו חננאל, שכתב כי החטא הוא אמרם (פסוק י') "המן הסלע הזה נוציא לכם מים", וראוי שיאמרו יוציא ה' לכם מים, כדרך שאמרו (שמות ט"ז ח') "בתת ה' לכם בערב בשר לאכול" וגו', וכן בכל הנסים יודיעום כי ה' יעשה עמהם להפליא, ואולי חשבו העם כי משה ואהרן בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה, וזהו "לא קידשתם אותי" (דברים ל"ב נ"א). ומעשה הראשון בצור אמר (שמות י"ז ו') "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב", ושבעים הזקנים רואים עמוד הענן עומד על הצור והנס מתפרסם כי מעשה ה' הגדול הוא, אבל בכאן לא ראו דבר וטעו במאמר משה ואהרן. וייתכן שיאמר בזה "מעלתם בי" (דברים ל"ב נ"א), כי הנהנה מן ההקדש נקרא מעילה. וכן 'מריתם פי' (להלן כ"ז י"ד), שהוא צוה ודברתם אל הסלע לעיניהם, והטעם שאתקדש לעיניהם, או שיניתם דברי, מן "ותמר את משפטי" (יחזקאל ה' ו'), כי לא צויתי שתאמרו ככה. ויהיה "לא האמנתם בי" (פסוק י"ב) יוצא אל בני ישראל, או הוא לשון חיזוק, לא התחזקתם להקדישני לעיניהם, מן "ואמנה על המשוררים" (נחמיה י"א כ"ג), "היתד התקועה במקום נאמן" (ישעיה כ"ב כ"ה)...

פסוק י'

"וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם"

ראב"ע:

ד"ה המן הסלע הזה: יש לנו כוח להוציא לכם מים ממנו.