תשובת המרגלים

במדבר פרק יג, פסוקים כה - לג

הערה: על ההבדלים שבין מעשה המרגלים בפרשתנו ובין סיפור משה בדברים א' עיין גיליון שלח תש"ב שאלה א' ובייחוד דברים תש"ה שאלה ד'.

השווה את דברי המרגלים בחזרתם

בפעם הראשונה פסוקים כ"ז-כ"ט

"וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן"

בפעם השנייה פסוק ל"א

"וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ"

בפעם השלישית פסוקים ל"ב-ל"ג

"וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם"

מה ההבדל בין דבריהם הנ"ל?

היעזר בתשובתך בדברי הרמב"ן, פסוק כ"ז:

ד"ה וגם זבת חלב ודבש: בעבור שציוה אותם לראות השמנה היא אם רזה, השיבו לו כי היא שמנה וגם זבת חלב ודבש היא, ועל שאלתו "היש בה עץ אם אין", השיבו לו "וזה פריה", כי כן ציוה אותם להראותו. והנה בכל זה אמרו אמת, והשיבו על מה שנצטוו. והיה להם לאמר שהעם היושב עליה עז והערים בצורות, כי יש להם להשיב אמרי אמת לשולחם, כי כן צוה אותם "החזק הוא הרפה הבמחנים אם במבצרים". אבל רשעם במלת "אפס", שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם, שאי אפשר בשום עניין, כלשון "האפס לנצח חסדו" (תהלים ע"ז ט'), "ואין עוד אפס אלהים" (ישעיה מ"ה י"ד). והנה אמרו לו, הארץ שמנה וגם זבת חלב ודבש והפרי טוב, אבל אי אפשר לבוא אליהם, כי עז העם, והערים בצורות גדולות מאוד, וגם ילידי הענק ראינו שם.

פסוק ל':

ד"ה ויהס כלב: כי שתק אותם ואמר "עלה נעלה" וגו' "כי יכול נוכל לה" - לומר, אמת הוא שהעם חזק, אבל אנחנו נחזק מהם ומעריהם הבצורות, על כן אמר "לה". אז ענו המרגלים ופירשו דבריהם, ואמרו "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" - לאמר אפילו העם אם יצאו אלינו בשדה, לא נוכל לעלות אליהם להילחם בה, אף כי נכבוש מהם ערים בצורות גדולות מאד, כי טעם "לעלות אל העם", כטעם "ברו לכם איש וירד אלי" (שמואל א' י"ז ח'), לשון נלחמים במערכה.

פסוק ל"ב:

ד"ה ויוציאו דיבת הארץ: כי הלכו מלפני משה ואהרן והיו אומרים באוהליהם כי היא ארץ אוכלת יושביה. כי מתחילה, כשהיו אומרים להם לפני משה שהארץ זבת חלב ודבש זולתי שהעם חזק, וכלב היה אומר "כי יכול נוכל לה", היו העם פוסחים, ומהם בוטחים בכוחם וגבורתם, ומהם בעזרת השם בגיבורים. אז הוציאו להם דיבה בפני עצמם, דכתיב "הארץ אשר עברנו בה" וגו' - עד שילינו כל העדה, וזה טעם מה שאמר (י"ד ל"ו) "וישובו וילינו עליו את כל העדה להוציא דיבה על הארץ". והיה זה, כי האנשים האלה בראותם העם, אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, נפל פחדם עליהם, והמסו לב אחיהם, וכאשר ראו כי עדיין היו ישראל נועצים לעלות, ויהושע וכלב מחזקים את לבם, הוציאו דיבה בשקר כדי לבטל עלייתם על כל פנים. ודע כי מוציא דיבה הוא כסיל, אשר יאמר שקר, אבל המגיד אמת יקרא מביא דיבה, כמו שנאמר (בראשית ל"ז ב') "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם". ועל זה נענשו למות במגפה, שנאמר (י"ד ל"ז) "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה'".

פסוק ל"ב:

ארץ אוכלת יושביה: ארץ כשהיא רעה והמים דלים ורעים והארץ משכלת לא תגדל אנשי מידות, רק יהיו אנשיה דלים ונפוחים, שפלי קומה, חסירי הכוח. אבל דיבת המרגלים לאמר, כי הארץ ההיא חזקת האויר, כבדת הטבע, ומימיה ופירותיה עבים וכבדים, ויגדלו גדול רב מאוד, ולא יסבלו אותם מזגי בני אדם הבינונים, זולתי הענקים ואנשי מידות, שהם בעלי כח החזקים בטבעם אשר הם עצומים בגבהם וקומתם, ולכן תגדל אנשים גדולים מאוד ותמית שאר בני אדם כולם, כמנהג במאכלים הגסים.

האם דיברו אמת או שקר?

מדוע שינו בדברם בשלישית את "ילידי הענק" שבפסוק כ"ח ל"נפילים בני ענק" בפסוק ל"ג?

לדבריהם פסוק ל"ב:

"אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם... אַנְשֵׁי מִדּוֹת"

מקשה ר' יצחק עראמה, בעל עקדת יצחק:

הרי הם מכחישים דברי עצמם, כי אחרי שאמרו "ארץ אוכלת יושביה" כיצד סיימו דבריהם "וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות"?

ענה על שאלתו!

שאלה קשה שאלה קשה ביותר