מפקד הלויים

שאלון זה הוא המשך גיליון במדבר תש"ד, שעסק בחלק הראשון של פרקנו.

פסוק ל"ט

"כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי ה'... שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף"

רש"י:

ד"ה שנים ועשרים אלף: ובפרטן אתה מוצא שלוש מאות יתרים, בני גרשון שבעת אלפים וחמש מאות, בני קהת שמונת אלפים ושש מאות, בני מררי ששת אלפים ומאתים, [הרי שנים ועשרים אלף ושלש מאות]. ולמה לא כללן עם השאר, ויפדו את הבכורות, ולא יהיו זקוקים השלושה ושבעים ומאתים בכורות העודפים על המניין לפדיון, אמרו רבותינו במסכת בכורות (בכורות ה' א') אותן שלוש מאות לוים בכורות היו, ודים שיפקיעו עצמם מן הפדיון.

רשב"ם, פסוק מ"ט:

ד"ה הפדוים: מיותר מ"ם כמ"ם של ריקם. הכנם שלשום שלש מאות שהלויים עודפים על שנים ועשרים אלף בכורות היו, ואין בכור מפקיע בכור כך פירשו רבותינו.

במדבר רבה ד' (ז'):

... וזו השאלה שאל הונגטים הגמון לרבן יוחנן בן זכאי אמר לו משה רבכם או גנב היה או לא היה יודע לחשוב. אמר לו: למה? אמר לו הונגטים: מפני שהיו כ"ב אלף בכורות ועוד רע"ג, וציוה המקום שיפדו הלוים בבכורות, תן כ"ב אלף של לויים כנגד כ"ב אלף בכורות, ועוד נמצאו בלויים יתרים על כ"ב אלף ג' מאות, כמו שהוא מחשב במנין ראשון בפרטן. מפני מה אותן ג' מאות לויים היתרים לא פדו אותן רע"ג בכורות העודפין על כ"ב אלף בכורות, שאנו מוצאין שאותן רע"ג נותנין ה' ה' סלעים, ועוד מפני מה כשכלל מניין הלויים בסוף, מפני מה פחת מהן ג' מאות מן מניין הראשון, הוי לא גנב אותן מן החשבון, אלא כדי שיתנו אותן רע"ג בכורות ה' ה' סלעים לאהרן אחיו, או שמא לא היה יודע לחשוב? אמר לו רבי יוחנן: לא גנב היה, ויודע היה לחשוב, ודבר אחד לחש לי לומר לך. אמר לו: אמור. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: יודע את לקרות אבל אין את יודע לדרוש, אמר: אותן כ"ב אלף של לויים פודין לכ"ב אלף של בכורות נשתיירו בלויים עוד ג' מאות בכורות עוד רע"ג, והיו אותן ג' מאות שבלויים בכורות ואין בכור פודה בכור, לפיכך משמנה אותן גנבן מפני שהיו בכורות. מיד נסתלק ממנו.

1.

באר בקיצור:מהי השאלה ומהי התשובה?

2.

במה שונה העמדת השאלה וניסוחה בפי חז"ל (כמובא ברש"י) מניסוחה בפי ההגמון?