פרשת כי-תשא
שנת תש"ו
שבת
שמות פרק לא, פסוקים יג - יז
תפילת שחרית לשבת:
...ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת וכן כתוב בתורתך, (ט"ז-י"ז):
"וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם..."
|
מפרשי הסידור שואלים: ולמה לא הביא הפסוקים מעשרת הדברות, הלא הם הכתובים בלוחות?
נסה לענות על שאלתם. |
1) פסוק י"ג
ד"ה ואתה דבר אל בני ישראל: ואתה, אף על פי שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן, אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה. |
|
2) פסוק י"ג
ד"ה ואתה דבר אל בני ישראל: ואתה, אף על פי שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן, אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה.
ד"ה אך את שבתותי: אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות מלאכה, שבת אל תידחה מפניה. כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן. |
| א. |
השווה לדבריו כאן דבריו בפרק ל"ה פסוק ב':
ד"ה ששת ימים: הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת. |
| ב. |
הסבר, במה נראים דבריו שם סותרים את דבריו כאן? הסבר שבאמת אין סתירה.
(וכן עיין גם דבריו ויקרא י"ט ג' הנראים כסותרים דבריו בשמות ל"ה ב', ובכל זאת – אין סתירה.
ויקרא י"ט ג':
ד"ה ואת שבתותי תשמורו: סמך שמירת שבת למורא אב, לומר אף על פי שהזהרתיך על מורא אב, אם יאמר לך: חלל את השבת, אל תשמע לו, וכן בשאר כל המצות.) | |
3) פסוק י"ג
ד"ה כי אות היא ביני וביניכם: אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם... |
| א. |
מה קשה לו ומה תיקן בדבריו? |
| ב. |
התוכל לתרץ קושייתו בדרך אחרת על פי הפשט? | |
4) פסוק י"ג
ד"ה לדעת: האומות [בה] כי אני ה' מקדשכם. |
|
מה מאלצו לפרש כך ולא בדרך אחרת? | |
5) פסוק י"ד
ד"ה מות יומת: אם יש עדים והתראה.
ד"ה ונכרתה: בלא התראה. |
|
6) פסוק ט"ו
ד"ה קודש לה': שמירת קדושתה לשמי ובמצוותי. |
| א. |
מה קשה לו? |
| ב. |
השווה למקומנו רש"י,
שמות כ' כ':
ד"ה תעשה לי: שתהא תחילת עשייתו לשמי.
שמות כ"ה ב':
ד"ה ויקחו לי תרומה: לי לשמי.
שמות כ"ה ח':
ד"ה ועשו לי מקדש: ועשו לשמי בית קדושה.
למה הוסיף מילת "שמירת" שאינה בפסוק? |
| ג. |
למה לא סיים דבריו גם פה במילת "לשמי" ומה ראה צורך להוסיף מילת "מצוותי"? | |
7) פסוק י"ז
ד"ה ויינפש: כתרגומו ונח, וכל לשון נופש והוא לשון נפש, שמשיב נפשו ונשימתו בהרגיעו מטורח מהמלאכה. ומי שכתוב בו (ישעיה מ' כ"ח) לא ייעף ולא יגע וכל פעלו במאמר הכתיב מנוחה לעצמו לשבר האוזן מה שהיא יכולה לשמוע. |
| א. |
העתק דברי רש"י החל מן "ומי שכתוב בו" עד סוף דבריו בסימני פיסוק. |
| ב. |
"לסבר האוזן".
לדעת ר' יצחק מוינא, בעל אור זרוע יש לגרוס "לשבר האוזן".
הסבר את שתי הגרסאות! | |
| 1. |
פסוק י"ד
"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת"
מה קשה בפסוק מבחינה דקדוקית?
התוכל ליישב את הקושי?
התוכל להביא עוד דוגמא לקושי דקדוקי זה? |
| 2. |
פסוק ט"ו
"יֵעָשֶׂה מְלָאכָה"
מה קשה בפסוק מבחינה דקדוקית?
התוכל ליישב את הקושי? |
| 3. |
פסוק י"ז
"כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה'"
מה קשה בפסוק מבחינה דקדוקית?
התוכל להביא עוד דוגמאות לקושי ממין זה? |
פסוק י"ד
"מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה... וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא..."
שואל אברבנאל:
איך יהיה סיבת "מות יומת" – "כי כל העושה בו מלאכה ונכרתה"?... איך יהיה העונש השני סיבה לראשון?
וכן שואל הכתב והקבלה:
מילת "כי" צריך ביאור, כי לא יתכן לתת טעם על חיוב מיתת בית דין, לפי שחייב כרת בידי שמים?
|
נסה לענות על השאלה הזו. |
ליודעי גרמנית: היש בתרגום בובר-רוזנצוויג תשובה לשאלה?
Wahret die Feier…
Die sie schaenden: Todes sterbe der
ja, wer irgend an ihr Arbeit macht…