קידוש החודש

פסוק ב'

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה"

רש"י:

ד"ה החדש הזה לכם: הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חדש ואין מקרא יוצא מידי פשוטו על חדש ניסן אמר לו זה יהיה ראש לסדר מנין החודשים שיהא אייר קרוי שני סיון שלישי.

פסוק ב'

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה"

רמב"ן:

ד"ה החודש הזה לכם ראש חדשים: זו מצוה ראשונה שציוה הקב"ה את ישראל על ידי משה, ולכן אמר "בארץ מצרים", כי שאר מצות שבתורה היו בהר סיני, או שבא לומר בארץ מצרים, לא בעיר מצרים, כמו שאמרו רבותינו (מכילתא כאן) חוץ לכרך. והיה ראוי שיאמר תחילה דברו אל כל עדת ישראל לאמר "החודש הזה לכם" וגומר הפרשה, אבל משה ואהרן הם במקום ישראל, ואמר "לכם" כנגד ישראל לדורותם, וחזר ואמר "דברו אל כל עדת ישראל", שיצוום במצוות שעה לקחת פסח מצרים מבעשור.
ולפי מדרשו "לכם" לומר שקידוש החודש צריך בית דין מומחין (ר"ה כה:). ולכך לא נאמר בתחילה "דברו אל כל עדת ישראל", שאין בקידוש החודש אלא משה ואהרן וכיוצא בהם.

המשך דברי הרמב"ן, שם:

וטעם "החודש הזה לכם ראש חדשים", שימנו אותו ישראל חודש הראשון, וממנו ימנו כל החודשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זיכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החודשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחודשים שם בתורה, אלא יאמר "בחודש השלישי" (להלן יט א), ואומר "ויהי בשנה השנית בחודש השני נעלה הענן" (במדבר י יא), "ובחודש השביעי באחד לחודש" וגו' (שם כט א), וכן כולם.
וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותנו החודש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתנו, שאין המניין הזה לשנה, שהרי תחילת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) "וחג האסיף תקופת השנה", וכתיב (שם כג טז) "בצאת השנה", אם כן, כשנקרא לחודש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם "ראשון הוא לכם", שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתנו.
וכבר הזכירו רבותינו זה העניין, ואמרו שמות חודשים עלו עמנו מבבל (ירושלמי ראש השנה א ב, בראשית רבה מח ט), כי מתחילה לא היו להם שמות אצלנו, והסיבה בזה, כי מתחילה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל, ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמיה טז יד-טו) "ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון", חזרנו לקרוא החודשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו, ומשם העלנו ה' יתברך. כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים, ולא יימצא רק בספרי נביאי בבל (זכריה א ז, עזרא ו טו, נחמיה א א) ובמגילת אסתר (ג ז). ולכן אמר הכתוב "בחודש הראשון הוא חדש ניסן", כמו "הפיל פור הוא הגורל" (שם). ועוד היום הגוים בארצות פרס ומדי, כך הם קוראים אותם - ניסן ותשרי וכולם כמונו. והנה נזכיר בחודשים הגאולה השנית, כאשר עשינו עד הנה בראשונה.

רש"ר הירש:

"ראש חדשים" אין פירושו החודש הראשון, שאם כן היה חצי הפסוק השני "ראשון הוא לכם" כופל העניין בלי שום טעם. בכל מקום בתנ"ך שאנו מוצאים את המילים "ראשי חדשים" - אין פירושו החודשים הראשונים אלא התחלות החודשים. לפיכך "חודש" - אין מובנו הראשוני ימי החודש אלא התחדשות הלבנה. כמו "עולת חודש בחודשו"; "מחר חודש" (שמואל א' כ'); "חודשיכם ומועדיכם" (ישעיה א') (המונח "חודש" לימי החודש אינו אלא מושג מושאל). כשהראה הקב"ה על אור הלבנה המתחדשת בדיבור "החודש הזה לכם...", הייתה הכוונה כמאמר המסורת (ראש השנה כ' א')

(ועיין רש"י:

ד"ה הזה: נתקשה משה על מולד הלבנה - באיזו שיעור תיראה ותהיה ראויה לקדש, והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו: כזה ראה וקדש, וכיצד הראהו, והלא לא היה מדבר עמו אלא ביום, שנאמר (לעיל ז') "ויהי ביום דיבר ה"' (ויקרא ז') "ביום צוותו" (במדבר ט"ו) "מן היום אשר ציוה ה' והלאה"? - אלא סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו, והראהו עם חשכה)

"כזה ראה וקדש" - כמראה הזה תראו ותקדשו לכם את התחלת החדשים. מאחר שהצו אינו מתחיל ב"דברו אל כל עדת בני ישראל" אלא מכוון ומופנה רק אל משה ואהרן, הרי מודגש בזה גם בכתב, מה שנמסר לנו בתורה שבעל פה, שקביעת ראשי החודשים נמסרה לבית דין מומחה, שהם כמשה ואהרן בדורם, אשר אליהם נאמר: "החודש הזה לכם... עדות זו מסורה לכם". (ראש השנה כ"ב א', כ"ה ב')....
"החודש הזה לכם ראש חדשים" פירושו אפוא – חידוש הלבנה הזה יהא לכם סמל להתחדשותכם, כלומר, ההסתכלות בהתחדשות הלבנה תביאכם להתחדשות עצמכם... לפיכך לא נאמר "החודש הזה ראש חודשים" אלא "לכם ראש חודשים", ללמדך שאין עניינו כאן קביעות החדשים האסטרונומיים אלא חשבון נפשותינו בחודשינו. (כבר העיר ר' עובדיה בפירושו להלכות קידוש החדש לרמב"ם שעל ראשי חודשים וימים טובים ייאמר "חודשיכם ומועדיכם" בעוד שיום השביעי הקבוע ועומד לא נקרא מעולם "שבתכם")...
קידוש החודש נקבע, כדי שנשאף לעתים מזומנות להתחדשות רוחנית ומוסרית על ידי שיבה אל ה'. חז"ל הביעו רעיון זה בקיצור נמרץ: "החודש הזה לכם – בדוגמא שלכם", רצונם לומר: התחדשות הלבנה היא לכם לדוגמא ולמופת. בלי חפץ מתחדש מזמן לזמן, בלי שיבה מחדש אל ה', בלי הקרנה חוזרת ומתחדשת תמיד מאורו וחומו, היינו מתרחקים יותר ויותר ממנו, היינו נהפכים – בלי משים – לבלתי מסוגלים לקבלת שפע האור הנאצל ממרום, היינו הולכים קודרים יותר ויותר, ולבותינו היו ל'כבדים' ול'חזקים' כלב פרעה, ששום אותות ומופתים לא יעוררום לתשובה... כך מבשר ה'חודש' את הגאולה מן החטא ומן הרע. לפיכך נקבעה מצוות קידוש החודש בפתח בנייננו הלאומי. אמת זו, שבאה המצווה ללמדנו, היא אבן הפינה של תודעתנו הישראלית המבדילה אותנו לחלוטין מן העכו"מיות. זו איננה מודה בחידוש, לא באדם ולא באלוהיו–אליליו. לפי אמונתה, נגזר הכל על פי חוק הברזל של ההכרח. כל יום הוא תוצאה הכרחית של יום אתמול, וכל מחר תולדה הכרחית של היום. ככפירתם בבריאת יש מאין – כן כופרים הם במציאות יש מאין על ידי בחירה חפשית של האדם, ובמציאות יש מאין בגורל האדם. החטא והרע בהכרח יולידו לעולמי עד חטאים ורעות.