"וארא אל אברהם..."
שמות פרק ו, ג
| א. | "וארא אל אברהם..." |
"וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם... בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם"
1. |
השווה:
מה השאלה הגדולה המתעוררת מתוך השוואה זו? |
2. |
כיצד מיישבים אותה המפרשים הבאים: רש"י: ד"ה באל שדי: הבטחתים הבטחות, ובכולן אמרתי להם "אני אל שדי". ד"ה ושמי ה' לא נודעתי להם: "לא הודעתי" אין כתיב כאן, אלא "לא נודעתי" - לא נכרתי להם במדת אמתות שלי, שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתי. ד"ה וארא: ...ורב סעדיה הגאון כי תחסר באחרונה מילת לבדו. כאילו אמר "ובשמי ה' לבדו לא נודעתי להם". רק פעם באל שדי. ופעם בשם ה'. וכמוהו לפי דעתו "לא יעקב לבדו יאמר עוד שמך כי אם ישראל" משתתף עמו. ואין צורך... רב ישועה, מובא בראב"ע: ד"ה וארא: ...ורבי ישועה אמר כי אברהם ויעקב לא ידעו זה השם, רק משה כתב ככה. ר' יהודה הלוי, כוזרי מאמר ב' ב': באמרו "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי" רוצה לומר בדרך הכוח והניצחון, כמו שאמר (תהלים ק"ה י"ד) "לא הניח איש לעשקם ויוכח עליהם מלכים" ולא ברא להם מופת כאשר ברא למשה ועל כן אמר "ושמי ה' לא נודעתי להם" (רוצה לומר "ובשמי ה'" מפני שבי"ת של "באל שדי" תשרת לשניהם). ועשה עם משה וישראל מה שלא הניח ספק בנפשות שבורא העולם ברא את הדברים הם בריאה חדשה מכוונת; כמו מכות מצרים וקריעת ים סוף והמן ועמוד הענן וזולתם; לא מפני שהם גדולים מאברהם יצחק ויעקב, אך מפני שהם רבים והנה הספק בלבבם, והאבות היו בתכלית האמונה וברי הלבב, שאפילו לא היו פוגעים כל ימותם כי אם רעה, לא היתה אמונתם באלוקים נחלשת, ולא היו צריכים אל כל זה. ד"ה וידבר אלהים אל משה: לשון רש"י דיבר אתו משפט על שהקשה לומר ולדבר "למה הרעותה לעם הזה". "ויאמר אליו אני ה'" - נאמן לשלם שכר למתהלכים לפני בתמים. ובלשון הזה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות וכו'. "וארא אל אברהם" וגו' "באל שדי" הבטחתיו הרבה הבטחות, ובכולן אמרתי להם אני אל שדי. "ושמי ה' לא נודעתי להם", לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי להם, שלא נודעתי להם במידה אמתית שלי שעליה נקרא שמי ה', נאמן לאמת הדברים, שהרי הבטחתים ולא קיימתים. כל אלו דברי הרב. וירצה לפרש שעדיין לא נודע קיום ההבטחה. ואף על פי שעדיין לא הגיע הזמן, מכל מקום לא נודע להם בקיום הבטחתו. ועם כל זה לא תיקן הלשון, שהיה ראוי לומר לא הודעתי, או שיאמר ושמי ה' לא נודע להם. ואולי לדעתו יאמר ושמי ה' ולא נודעתי להם, כלומר שלא נודעתי להם בו. והחכם רבי אברהם פירש כי בי"ת באל שדי מושכת, ושיעורו וארא אל אברהם וגו' באל שדי ובשמי ה' לא נודעתי להם. וענין הכתוב, כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות שמים ולעשות עמם נסים גדולים, שלא נתבטל מהם מנהג העולם: ברעב פדה אותם ממות, ובמלחמה מידי חרב, ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה, והם ככל הייעודים שבתורה בברכות ובקללות, כי לא תבוא על אדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עבירה רק במעשה הנס, ואם יונח האדם לטבעו או למזלו, לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו. אבל שכר כל התורה וענשה בעולם הזה הכל נסים והם נסתרים, יחשוב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם, והם באדם עונש ושכר באמת. ומפני זה תאריך התורה בייעודים שבעולם הזה, ולא תבאר ייעודי הנפש בעולם הנשמות, כי אלה מופתים שכנגד התולדה, וקיום הנפש ודבקה באלהים הוא דבר ראוי בתולדתה, שהיא תשוב אל האלהים אשר נתנה. ועוד אפרש זה (ויקרא כ"ו י"א ד"ה ונתתי) אם גומר ה' עלי. והנה אמר האלהים למשה נראיתי לאבות בכוח ידי, אשר אני שודד בו המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי של יו"ד ה"א, אשר בו נהיה כל הווה, לא נודעתי להם לברוא להם חדשות בשינוי התולדות, ולכן אמור לבני ישראל אני ה', ותודיע להם פעם אחרת השם הגדול כי בו אני עושה עמהם להפליא, וידעו כי אני ה' עושה כל. וצדקו כל דברי ר' אברהם בענין הזה, אלא שהוא כמתנבא ואינו יודע... |
| 3. |
הסבר בדברי הרמב"ן את המושג "נסים נסתרים". |
| 4. |
במה מסייעים הפסוקים הבאים להבנת פסוקנו: "לָכֵן הִנְנִי מוֹדִיעָם בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי וְיָדְעוּ כִּי שְׁמִי ה'" "וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" "נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הִגָּיוֹן סֶלָה" |
