שמות רבה א' א':
... הדא הוא דכתיב (משלי י"ג): "חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר". בנוהג שבעולם אדם שאומר לו חברו: "פלוני הכה לבנך" – יורד עמו לחייו, ומה תלמוד לומר: "חושך שבטו שונא בנו"? ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות, סוף הוא בא לתרבות רעה ושונאהו... כיוצא בו דוד שלא ייסר לאבשלום בנו ולא רידהו – יצא לתרבות רעה וביקש להרוג אביו ושכב עם פלגשיו וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, ונפלו מישראל כמה אלפים וכמה רבבות... "ואוהבו שיחרו מוסר" – זה הקב"ה על שאהב את ישראל דכתיב (מלאכי א') "אהבתי אתכם אמר ה'" – שהוא מרדה אותן ביסורין. אתה מוצא שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולם לא נתנם להם אלא על ידי יסורין, התורה וארץ ישראל וחיי העולם הבא. התורה דכתיב (תהלים צ"ד) "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו", ארץ ישראל דכתיב (דברים ח') "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלוקיך מיסרך". מה כתיב אחריו? "כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה...", חיי העולם הבא דכתיב (משלי ו') "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר". וכל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו ומכבדו... שנאמר "ואוהבו שיחרו מוסר" – ולפי ששיחרו מוסר לכך אוהבו.
| 1. |
מה ראה המדרש לפתוח ספר שמות רבה במאמר זה? |
| 2. |
על איזו שאלה כללית רוצה המדרש הזה לתת תשובה? |
שמות רבה א' ח':
"ויקם מלך חדש" - רבנן פתחו פתחא להאי קרא (כשבאו לדרוש פסוק "ויקם מלך חדש" היו פותחין מפסוק זה) (הושע ה' ז') "בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, עתה יאכלם חֹדש את חלקיהם" ללמדך: כשמת יוסף הפרו ברית מילה, אמרו: נהיה כמצרים. וכיוון שעשו כן, הפך הקב"ה האהבה שהיו המצרים אוהבין אותן לשנאה... לקיים מה שנאמר "עתה יאכלם חֹדש את חלקיהם" מלך חדש שעמד וחידש עליהם גזרותיו.
ילקוט שמעוני א':
(ז')... "ותימלא הארץ אותם" - שנתמלאו בתי תאטראות ובתי קרקסאות מהם.
| 1. |
כיצד מבארים שני המדרשים האלה את סיבת ייסורי ישראל? |
| 2. |
מה ההבדל העקרוני בין שני המדרשים האחרונים לבין המדרש הראשון? |
פסוק י'
"וְעָלָה מִן הָאָרֶץ"
רש"י:
ד"ה ועלה מן הארץ: על כרחנו. ורבותינו דרשו כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים, והרי הוא כאילו כתב "ועלינו מן הארץ", והם יירשוה.
ראב"ע:
ד"ה נתחכמה לו: ...אמר ר' מורינוס כי טעם "ועלה מן הארץ" כמו ועלינו. ודיבר ככה שלא יכשיל השטן פיהו. ולפי דעתי אין צורך.
רשב"ם:
ד"ה ונלחם בנו ועלה מן הארץ: לשוב אל ארץ אבותיהם ולא טוב לנו לאבד עבדינו וקרא ליה מלכותא קטיעא.
רמב"ן:
ד"ה ועלה מן הארץ: ... וייתכן לפרש שיאמר כי תקראנה מלחמות יהיה נוסף על שונאינו לשלול שלל ולבוז בז, ויעלה לו מן הארץ הזאת אל ארץ כנען עם כל אשר לנו, ולא נוכל אנחנו לנקום נקמתנו ממנו ולהילחם בו. והוא כלשון "אשר העלנו מארץ מצרים" (להלן ל"ב א'), "אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות" (ירמיה כ"ג ח'). וכן "ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ" (הושע ב' ב'), שישימו עליהם ראש ועלו לארצם מן הארץ אשר גלו בה.
הכתב והקבלה, פסוק ו':
מ"ם של "מן הארץ" הוא מ"ם היתרון, וטעמו מצד התרבותם יתעלו ויתרוממו יותר מאנשי ארצנו, הם יעלו עלינו מעלה מעלה וימשלו בנו, ואנחנו נרד מטה מטה ונהיה משועבדים תחתיהם.
| 1. |
מה השאלה העומדת בפני כולם? |
| 2. |
למה לא הסתפק רש"י בפירושו הראשון והוצרך להוסיף גם את מדרשו? |
| 3. |
מה תיקן הרמב"ן בהוסיפו מילת "ויעלה לו מן הארץ"? |
| 4. |
במה שונה הכתב והקבלה מכולם? |