| 1. |
פסוק כ"ב
"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן"
רשב"ם:
ד"ה בן פורת יוסף: הרי פסוק זה דוגמא לחצאים בראש המקרא, [שאינו משלים דיבורו בראש המקרא] אלא שמזכיר במי הוא מדבר וחוזר וכופל חצי ראש המקרא ומסיים דיבורו כמו "נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם" (תהלים צ"ג ג'), "כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו" (שם צ"ב י'), "עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו" (שם צ"ד ג'), "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל" (קהלת א' ב'), "ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב" (שמות ט"ו ו').
רשב"ם, שמות ט"ו ו':
ד"ה ימינך ה': ימינך ה' שאתה נאדרי בכוח הוא תרעץ אויב. ימין היא לשון נקיבה כדכתיב "ימין ה' רוממה" (תהלים קי"ח ט"ז). ומקרא זה כעין "נשאו נהרות קולם" (תהלים צ"ג ג'). "עד מתי רשעים יעלוזו" (שם צ"ד ג'). "כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו" (שם צ"ב י'). חצי הראשון אינו מסיים דברו, עד שיבוא חצי האחרון וכופלו ומשלים דברו. אך בחצי הראשון מזכיר במי הוא מדבר.
מה רצה לבאר בשני המקומות? |
| 2. |
והשווה לדבריו:
רש"י:
ד"ה בן פורת: בן חן, והוא לשון ארמי אפריון נמטייה לרבי שמעון בסוף בבא מציעא (קי"ט א').
ד"ה בן פורת עלי עין: חנו נטוי על העין הרואה אותו.
רש"י, שמות ט"ו ו':
ד"ה ימינך ה' נאדרי בכח: ... ופשוטו של מקרא ימינך הנאדרת בכח מה מלאכתה, ימינך היא תרעץ אויב, וכמה מקראות דוגמתו (תהלים צ"ב י') "כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו", (תהלים צ"ד ג') "עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו", (תהלים צ"ג ג') "נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם", (תהלים קט"ו א') "לא לנו ה' לא לנו", (הושע ב' כ"ג) "אענה נאום ה' אענה את השמים", (שופטים ה' ג') "אנכי לה' אנכי אשירה", (תהלים קכ"ד א'-ב') "לולי ה' וכו' לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם", (שופטים ה' י"ב) "עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר", (ישעיה כ"ו ו') "תרמסנה רגל רגלי עני", (תהלים קל"ו כ"א-כ"ב) "ונתן ארצם לנחלה וכו' נחלה לישראל".
למה לא הביא רש"י בין דוגמאותיו אף את פסוקנו? |
-------------------------------------------------------------------------------
המילים שבסוגריים נשמטו בחלק מן המהדורות ונוספו על-ידי החכם דוד רוזין.
פסוק כ"ב
"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר"
להבהרת פסוק קשה זה והבנת דעת המפרשים מלא רשימה זו:
רש"י:
ד"ה בן פורת: בן חן, והוא לשון ארמי אפריון נמטייה לרבי שמעון בסוף בבא מציעא (קי"ט א').
ד"ה בן פורת עלי עין: חנו נטוי על העין הרואה אותו.
ד"ה בנות צעדה עלי שור: בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביופיו. ובנות הרבה צעדה, כל אחת ואחת במקום שתוכל לראותו משם.
ד"ה עלי שור: על ראייתו, כמו (במדבר כ"ד י"ז) "אשורנו ולא קרוב". ומדרשי אגדה יש רבים, וזה נוטה לישוב המקרא.
ד"ה פורת: תי"ו שבו הוא תיקון הלשון, כמו (קהלת ג' י"ח) "על דברת בני האדם".
ד"ה שור: כמו לשור.
ד"ה עלי שור: בשביל לשור.
רמב"ן:
ד"ה בן פורת יוסף: בן חן, והוא לשון ארמי (בבא מציעא קי"ט א') אפריון נמטיה לרבי שמעון. "בן פורת עלי עין" חנו נטוי על העין הרואה אותו, לשון רש"י. ורחוק הוא מאוד לסמכו אל הלשון ההוא, שלשונות כאלה בתלמוד יווני או פרסי ושאר לשונות, אין להם חבר בלשון הקודש. ועוד, כי לפי הנמצא ממנו איננו רק לשון ברכה ושבח. והנו"ן בו שורש, וכן בבראשית רבה (ס' י"ג) "ויברכו את רבקה" - דוויין ושפופין ולא היו מפרנין אלא בפה. ודומה לי שהוא ממה שאמרו (כתובות נ"ד א') פורנא ליתמי, שפירושו השבח שהשביחו הוא ליתומים, וקראו עוד הכתובה פורנא, אשה גובה פורנא מהם (שם ס"ז א'), הכתובה שהיא שבח בית אביה, וכמו שאמרו (בראשית רבה פ' ז') מהר, פראנון. אבל "בן פורת" או כדעת אונקלוס מלשון פוריה ועניפה, או כדברי בעלי הדקדוק (עיין ספר השרשים שורש בנה) שעשו פורת מלשון "ותארכנה פארותיו" (יחזקאל ל"א ה'), והם אמרו כי בן כמו נטע, והביאו לו דומה (תהלים פ' ט"ז) "וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אימצתה לך". והעניין כאילו אמר נטע שבו פארות רבות יוסף. ועל דעתי" בן" כמשמעו, יאמר כי יוסף הוא בן שהוא כמו פֹּארות אילן שתול על המעין אשר לא יכזבו מימיו, ועשתה בנות צעדה אותן על החומות הגבוהות בשמים. וכינה הבדים אשר תצאנה מן פארה בבנות, כי הן בנות לפארות הגדולות, והוא דרך צחות לבן פורת. ולא נסמך בן אל פורת, אבל הוא כמו "אשור ארז בלבנון" (יחזקאל ל"א ג'), "נפתלי אילה שלוחה" (לעיל פסוק כ"א), "בנימין זאב" (להלן פסוק כ"ז). ולפיכך נקוד בצרי, כי אילו היה פירושו נטע שיש לו פארות משפטו בסגול. ואמר 'בן', דרך חיבוב, כמו "מטרף בני עלית".
ראב"ע:
ד"ה בן פורת יוסף: בן, כמו סעיף, והוא לשון נקבה, וכן "על בן אימצתה לך" (תהלים פ' ט"ז). ודקדוק פורת פועלת, כי על שני דרכים יימצא הפועל, כמו "אויביה איבתי", וכן פורה ופורת, מלשון פוריה (תהלים קכ"ח ג'). ויש מי שפירש אותה מלשון "ותשלח פארות" (יחזקאל י"ז ו'). והזכיר "בן פורת" פעמיים כדרך אנשי לשון הקודש, "כי הנה אויביך ה', כי הנה אויביך" (תהלים צ"ב י'), והטעם פעם אחר פעם תמיד, ועל הפירוש השני יהיה התי"ו תחת ה"א כתי"ו "ושבת לנשיא" (יחזקאל מ"ו י"ז). וטעם "בנות צעדה עלי שור", שיוסף היה כבן פורת, ועשה בנות, צעדה כל אחת ואחת מהן על החומה. והטעם שגבהו מאוד על החומות הבצורות. ד"ה בנות צעדה: על דרך זבובי מות יבאיש (קהלת י' א').
רד"ק:
הסעיף נקרא בן, לפי שהוא תולדת האילן. ואמר בן שהוא לשון זכר וכינה בלשון נקבה ואמר "פרת", "בנות", "צעדה", לפי שהוא הסעיף והיא הפארה, שהוא בלשון נקבה, כמו שאמר (שמואל ב' י"ט) "אחבשה לי החמור וארכב עליה", לפי שייקרא "חמור" וייקרא "בהמה". וכן אמר (שמות כ"ב) "...שלמת רעך עד בוא השמש תשיבנו לו", לפי שייקרא "שלמה" וייקרא "בגד"... ו"פרת" התי"ו במקום ה"א, ואמר לזכר פורה (בסגול) ולקבה פורה (בקמץ) "בן פורת עלי עין" שלא יבול עלהו ויפרה וירבה מאוד, כמו שאמר "והיה כעץ שתול על פלגי מים" (תהלים א') וכן היו בני יוסף רבים. וכפל העניין לפי שהיו שני שבטים. "בנות צעדה"... ואלה שתי הבנות הן הפארות, יגדלו ויארכו כל כך, עד שיעלו על החומה, כמו שמעלין גפן פורחת על החומה.
אברבנאל:
..וראיתי מי שפירש מילת פורת על רחל: בן המפוארת הוא יוסף, בן האשה המפוארת על עיני רואיה, ועל כל הבנות צעדה ביפיה, על דרך (משלי ל"א) "ראוה בנות ויאשרוה", ומפני שאהבתי יוסף בסיבת אמו, לכן שאר בני "וימררוהו"...
ספורנו:
ד"ה בן פורת יוסף: הנה יוסף הוא בן גפן פורת, ענף של גפן פוריה, העושה צל לרבים כדרך הגפן, כאמרו "כָּסו הרים צלהּ" (תהלים פ' י"א), וזה כי בצלו חי בגויים יעקב ובניו במצרים.
ד"ה בן פורת עלי עין, בנות: ועניינו היה כעניין ענף של גפן פוריה סמוך למעין, שהיא פורת ומגדלת בנות שהן ענפים.
ד"ה צעדה עלי שור: באופן שאותה הגפן צעדה על החומה או הגדר אשר לפני העין, באופן שקודם לכן לא היתה נראית מצד השני לחומה, והיתה בלתי נודעת לגמרי ליושבים שם, ואחר שצעדה על החומה נודעה היא ובנותיה. וכן קרה ליעקב בעניין יוסף ובניו, שלא היה יודע מציאות יוסף, וכמו רגע נגלו אליו הוא ובניו, בעניין "ראה פניך לא פיללתי, והנה הראה אותי אלקים גם את זרעך" (מ"ח י"א).
| 1. |
סדר את כל המפרשים לקבוצות. |
| 2. |
איזו מהן קרובה יותר לפשוטו של מקרא ומתאימה לדעתך להמשך העניינים? נמק דעתך! |
| 3. |
בעקבות מי ממפרשינו תירגמו בובר-רוזנצווייג:
Junge Fruchtrebe Joseph, junge Fruchtrebe am guell, Toechterranken schwingen die bauer hinan |
פסוק כ"ג
"וַיְמָרְרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים"
רש"י:
ד"ה וימררוהו: וימררוהו אחיו, וימררוהו פוטיפר ואשתו לאסרו, לשון (שמות א' י"ד) "וימררו את חייהם".
רשב"ם לפס' כ"ב:
בנות מצרים צעדה כל אחת ואחת עלי שור, לשון ראייה. כפל לשון של עלי עין, כמו ומגבעות אשורנו (במדבר כ"ג ט'). שהיו בנות מצרים צועדות והולכות לראותו כמו אשת פוטיפר וחברותיה. ומתוך כך – וימררוהו ורבו...
ספורנו:
ד"ה וישטמוהו בעלי חצים: בעלי לשון הרע, כעניין "חץ שחוט לשונם" (ירמיהו ט' ז'), ומהם היה שר המשקים, כאמרו "נער עברי עבד" (מ"א י"ב), ומהם קצת עבדי פרעה שסיפרו ז"ל (סוטה ל"ו ב') שאמרו למלך "עבד שקנה אותו רבו בעשרים כסף תמליכהו עלינו".
| 1. |
מי הם הממררים והשוטמים? |
| 2. |
מה אפשר לטעון נגד דעת רש"י? |
| 3. |
היש להביא ראיה לדעת רש"י מהפסוק בבראשית נ' ט"ו-ט"ז:
"וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר"?
(ועיין גיליון ויחי תש"ד שאלה א). |
פסוק כ"ה
"מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי ..."
רש"י:
ד"ה מאל אביך: היתה לך זאת והוא יעזרך.
ד"ה ואת שדי: ועם הקב"ה היה לבך, כשלא שמעת לדברי אדונתך, והוא יברכך.
ראב"ע:
ד"ה מאל אביך: על דעתי שהוא דבק עם הפסוק שהוא למעלה, והטעם זה הכח שהיה בידך מאל אביך היה, והוא יעזרך, ומ"ם "מאל" משרת עצמו ואחר עמו, כמו "באל שדי ושמי ה'" (שמות ו' ג'), והנה הטעם כפול, ומאת שדי והוא יברך אותך...
(להבנת דברי ראב"ע עיין בדבריו שמות ו' ג':
ד"ה וארא: ... יש מילות מושכות עצמן ואחרות עמם גם כן אותיות. כמ"ם "מאל אביך ויעזרך ואת שדי" (בראשית מ"ב כ"ה) שהוא ומאת שדי. וככה בי"ת "באל שדי" כאילו כתוב "ובשמי ה' לא נודעתי להם".)
שאלה קשה ביותר
