1. פרק כ"ה פסוק כ"ח 2. פרק כ"ז פסוקים א'-י"ז 3. פרק כ"ו פסוקים מ"ב-מ"ו
פרשת חיי שרה פרק כ"ד פסוקים מ"ב-ס"ה מסביר העמק דבר:
סיפר הכתוב, כי המכין מצעדי גבר סיבב, שיפגע יצחק ברבקה בדרך ותהא נבעתת ממנו בתחילת הכרתה אותו. ואם היה העבד בא עמה תחילה לבית אברהם, היה אברהם מקבלה תחילה ומדבר על לבה עד שהיתה מתחוננן דעתה עליה, ולא היתה נבעתת מפחד יצחק. והיתה מתנהגת עמו כמו כל אשה עם בעלה. אבל הקב"ה סיבב שיצחק בא באותה עת מבוא באר לחי רואי, שהיה לו אותו מקום מיוחד לתפילה והתבודדות על הבאר שנראה שם המלאך... (כ"ד ס"ד) "ותרא את יצחק" בעודו עומד ומתפלל והיה אז מראהו כמלאך אלוקים נורא מאד "ותפול מעל הגמל" מרב פחד ואימה, ומתוך הפחד שאלה את העבד (ס"ה) "מי האיש הלזה", אשר אני מתפעל ומתפחד ממנו; על כן כששמעה שהוא אישה – "ותיקח הצעיף ותתכס" מרב פחד ובושה כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה. ומאז והלאה נקבע בלבה פחד ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם וכמו רחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזו קפידא עליהם (על בעליהן) לא בושו לדבר רתת לפניהם, מה שאין כן רבקה.
| 1. |
מה הן התמיהות בהתנהגותה של רבקה בפרשתנו המוצאות פתרונן על ידי הסבר פסיכולוגי זה? |
| 2. |
לאלו מקומות בתורה התכוון בדבריו המסומנים בקו? |
פרק כ"ה פסוק כ"ח
"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב"
| 1. |
התוכל להסביר את סיבת שינוי הזמנים בתוך פסוק זה?
("ויאהב" – עתיד עם ו' מהפך לעבר; "אוהבת" – בינוני) |
| 2. |
התוכל להסביר את אי ההקבלה שבין שני חלקי הפסוק, למה אצל יצחק נאמרה סיבת אהבתו ("כי ציד...") ואצל רבקה לא נאמרה כל סיבה? |
פרק כ"ז פסוק ט"ו
"וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל"
פרק כ"ז פסוק מ"ב
"וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל"
עיין רמב"ן:
ד"ה וטעם הזכיר הכתוב עשו בנה הגדול ויעקב בנה הקטן: להפליג בענין הצדקת, כי המנהג במולידים להכיר את הבכור בברכה ובכבוד ובמתן, והיא, מדעתה צדקת הקטן ורשעת הגדול תשתדל בכל הטורח הזה להעביר הברכה והכבוד מן הגדול אל הקטן. וכן יאמר למטה (פסוק מ"ב) "ויוגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן".
| 1. |
מהי הפליאה המתפרשת בדברי הרמב"ן? |
| 2. |
התוכל למצוא טעם לכך שעשו לא נקרא בכל הפרק "בנה הבכור", אבל נקרא רק בשם "הגדול"? |
| 3. |
התוכל להיעזר על ידי כך ולהסביר את התנהגות רבקה בכל הפרק? |
פרק כ"ז פסוק מ"ב
"וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ"
| 1. |
רש"י:
ד"ה ויוגד לרבקה: ברוח הקודש הוגד לה מה שעשו מהרהר בלבו.
מה קשה לו, ואיך אפשר לתרץ קושי זה באופן אחר? |
| 2. |
רש"י:
ד"ה מתנחם: ניחם על האחוה לחשוב מחשבה אחרת להתנכר לך ולהרגך. ומדרש אגדה כבר אתה מת בעיניו ושתה עליך כוס של תנחומים. ולפי פשוטו לשון תנחומים, מתנחם הוא על הברכות בהריגתך.
מה בין שלושת פירושיו?
ועיין רש"י, פרק ו' פסוק ו':
ד"ה וינחם ה' כי עשה: נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים, שאילו היה מן העליונים היה ממרידן...
ד"ה ויתעצב: ... דבר אחר וינחם, נהפכה מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין, עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ, וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות (במדבר כ"ג י"ט) "ובן אדם ויתנחם", (דברים ל"ב ל"ו) "ועל עבדיו יתנחם", (שמות ל"ב י"ד) "וינחם ה' על הרעה", (שמואל א' ט"ו י"א) "נחמתי כי המלכתי", כולם לשון מחשבה אחרת הם. |
פרק כ"ז פסוק מ"ד
"עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ"
פסוק מ"ה
"עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ"
| 1. |
אברבנאל, מקשה:
והלא היא היתה סיבת המעשה ואיך ייחסה האשם אליו?
התוכל למצוא בפסוקינו הנ"ל רמז לתשובה? |
| 2. |
מלבי"ם, תהלים ל"ז ח':
הרף מאף ועזב חימה: התבאר בכל מקום, ש"חימה" היא בלב ו"אף" הוא הכעס המתראה. (ופירוש הפסוק הגם שההצלחה רחוקה ממך, אל יהי לך "אף" על זה נגד ה' וגם עזב "חימה" – הכעס הפנימי שבלב).
ועיין תהלים צ' ז':
"כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ"
מה מוסיף פירוש זה להבנת פסוקינו? במה יוכל לעזרנו ביישוב קושיית אברבנאל? |
פרק כ"ז פסוק מ"ה
"וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם"
| 1. |
היש רמז בתורה לקיום הבטחה זו? |
"לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם"
רש"י:
ד"ה גם שניכם: אם יקום עליך ואתה תהרגנו יעמדו בניו ויהרגוך, ורוח הקדש נזרקה בה ונתנבאה שביום אחד ימותו, כמו שמפורש בפרק המקנא לאשתו (סוטה י"ג א').
רשב"ם:
ד"ה גם שניכם: אם יהרוג אותך גם הוא יהרג על ידי גואלי הדם.
| 3. |
מה ההבדל בין פירושיהם? |
| 4. |
מהי מעלת פירוש רש"י על פירוש הרשב"ם? |
| 5. |
התוכל לתרץ קושייתם בדרך אחרת? |