יעקב בבית לבן

פסוק י'

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ
וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ"

  פסוק י"א

"וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל                וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ"

פסוק י"ב

"וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל               כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא..."

ראב"ע:

ד"ה ויגד יעקב לרחל מאוחר, וטעמו וכבר הגיד יעקב לרחל ואחר כך "וישק" ורבים כמוהו.

פרק כ"ז פסוק כ"ז:

ד"ה ויגש וישק לו: נשיקה עם למ"ד ביד או בכתף או בצואר ובלי למ"ד בפה.

שיר השירים פרק א' פסוק ב':

ד"ה ישקני מנשיקות פיהו: כל נשיקה שהיא בלא למ"ד היא בפה, ר"ל בפניו, כמו (בראשית ל"ג ד') "וישקהו" ועם הלמ"ד ביד או בכתף או בלחי על פי מנהג המדינות, כמו (בראשית כ"ז כ"ו) "ושקה לי" (שם כ"ז) "וישק לו", וכן (בראשית כ,ט י"א) "וישק יעקב לרחל".

רד"ק:

ד"ה וישק יעקב לרחל: כיון שראתה שעשה כל זה בעבורה, קיבלה נשיקתו.

רבנו בחיי, על התורה:

ד"ה ויהי כאשר ראה יעקב: הזכיר בכתוב הזה כמה פעמים 'אחי אמו', להודיע כי כל מה שהשתדל יעקב בצאן להשקותם, ומה שהיה חומל על רחל בת לבן, לא עשה לכבוד לבן, רק לכבוד אמו. ומפני זה בכל פעם שיזכיר הכתוב שמו של לבן הרשע, יזכיר בכל פעם "אחי אמו", לבאר כי לא היה משקה את צאנו של לבן, כי אם בשביל שהיה אחי אמו. וזכר בלבו את אמו אשר אהבתו, שנתנה לו העצה לבוא אליו.
ועוד יש בזה טעם אחר: שהרי כשיראה אדם או ישמע מה שהוא חפץ, הנה זה סיבה לתוספת כח בכח תולדתו, ומפני שהיה אדם חושב כי טבעו של יעקב בראותו את רחל נמשך אחר תאוה גופנית, והוסיף בו כח בגלילת האבן, מה שלא היה עושה מתחילה, לכך הוצרך לומר כמה פעמים "אחי אמו" להורות כי לא נתוסף כח בטבעו לאהבת רחל, ולא היה לו בראייתה שום התעוררות, כטבעי שאר בני אדם, אבל הכל לאהבת אמו, ומפני זה הזכיר הכתוב את רחל ואת הצאן קודם שיזכיר "ויגל את האבן" ולא אמר "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ויגל את האבן".

ר' יוסף אבן כספי:

ד"ה וישק יעקב לרחל: ראיתי את העם כמתאוננים על יעקב שעשה זה הפריצות, ובפרט החסידים מעמנו והזקנים, ואני חי ה', איני מצטער על מקרא זה, אבל אומר עם זה, שאין מנהג הארץ לנשוק בפה או בלחי, וחלילה לו ולנו שהיה זה בפה, רחמנא ליצלן, ואם חס ושלום עשה זה יעקב, מה נוכל לעשות? ויותר חזק מזה עשה משיח אלוקי יעקב! והרבה עמו פדות ית' וית'.

ר' אהרן אבן אלרבי:

ד"ה ויגל את האבן: מהנוסף ושורשו "גלל" ולא אמר "ויגלול", לכך פירשו "כמעביר את הפקק מעל פי צלוחית" ובאחרים דיבר בלשון קל "וגללו", שכוחם חלוש בפעולה.
וזהו משפט החושקים להתעצם בכל כחו להראות גבורתו בפני חשוקתו, ובפרט אם היתה יפת תואר כרחל. והאהבה מקלקלת את השורה, שנשקה קודם ששאלה בת מי את.
ולא יאומן כי יסופר שנערה יפת תואר יוצאת בשדה לרעות צאן, כי תצא אש היצר בנעורת.

מנחה בלולה, (לר' אברהם מנחם רפ"א מפורט):

ד"ה ויגל: מדלא כתוב ויגלגל דקדקו חכמים ז"ל כמי שמעביר הפקק מעל הצלוחית (וע' רש"י)... וכן דרך הבחורים להראות גבורתם במעמד תשוקתם. על כן יאמרו המושלים, ששלמה המלך ע"ה היה יושב על מגדל ציון והיה מכיר בצפצופי העופות. שמע שני צפורים קטנים מצפצפים כל אחת לחברתה: "התרצי שאהרוס בנין זה המגדל?" ואז תיכף ציוה שלמה המלך ע"ה לפרוס המצודות ולכדו העוף והביאו אותו לשלמה ע"ה. אמר לו המלך: "איך יתוש כמוך יעלה על לבו להרוס מבצר כזה?!" אז השיב לו הציפור: "שלמה! איה איפה חכמתך?! הייתי מדבר עם חשוקתי ודרך החשוקים לעשות גבורה בפני חשוקותיהם, ומי שאין בידו לעשות, לפחות ישתבח במה שאין בו. ואני דיברתי עם חשוקתי".

ד"ה וישק יעקב: על ידיה או בגדיה.

ד"ה ויגד יעקב כי אחי: התנצל על שנשקה.

הכתב והקבלה:

ד"ה וישק: נראה לפרש נשיקה דכאן התחברות מהשבי והתדבקות רצוני כענין (תהלים פ"ה) "צדק ושלום נשקו", שטעמו שהצדק יהיה מדובק עם השלום ולא יפרדו. וטעם וישק יעקב לרחל שהתחבר עמה במחשבתו ורצונו, כדאמרינן (במ' מגילה יג ע"ב) "אמר לה יעקב: מינסבית לי? (=התנשאי לי), אמר לו: אין (=הן)". (פערלאבונגס מפערבינדונג)

פסוק י"ג

"וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"

רש"י:

ד"ה ויספר ללבן: שלא בא אלא מתוך אונס אחיו ושנטלו ממונו ממנו.

רשב"ם:

ד"ה את כל הדברים האלה: שאביו ואמו שלחוהו אל אנשי משפחתו.

ראב"ע:

ד"ה את כל הדברים האלה: דברי הברכה.

חזקוני:

ד"ה את כל הדברים האלה: שבאו לידו הבכורה והברכה, כדי שיתרצה לו לבן להשיא לו בתו, ועוד סיפר לו איך ברח מפני עשו אחיו, שלא יתמה איך בא ריקם בלא שום דבר.

ספורנו:

ד"ה ויספר ללבן: להודיע שלא בא אליו לצורך פרנסה אלא להימלט מאחיו ושבמצות אמו ישב עמו.

פסוק י"ד

"וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה"

רש"י:

ד"ה אך עצמי ובשרי: מעתה אין לי לאספך הביתה, הואיל ואין בידך כלום. אלא מפני קורבה אטפל בך חודש ימים. ואף זו לא לחינם, שהיה רועה צאנו.

רד"ק:

ד"ה אך עצמי: פירוש: באמת. וכן (תהלים ע"ג) "אך טוב לישראל אלוקים"; (ישעיה ס"ג ח') "אך עמי המה" והדומים להם. אמר לו: אל תחוש אם יצאת מבית אביך, כי לא תחסר עמי דבר.

פסוק כ"ו

"... לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה"

ר' אליעזר אשכנזי, בספר מעשי ה':

אמר לבן כמקנטר ליעקב: "לא יעשה כן במקומנו..." כלומר, במקומך עושים מן הצעיר בכור, שלקחת בכורת עשו, אבל במקומנו לא ילקח הבכורה מן הגדולה לצעירה. ודוק וראה, שלא אמר "לתת הקטנה לפני הגדולה", כפי מה שנאמר קודם (פסוק ט"ז) "שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל", אבל קראה 'בכירה' ו'צעירה' כדי לקנטר, שיעקב נקרא "צעיר" ועשו היה "הבכור", לכן אמר בלשון כזה: אתה הצעיר ולקחת הבכורה מאחיך, ולא יעשה כן במקומנו.