פסוק כ"א
"לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו"
אברבנאל, מקשה לפסוק זה שתי שאלות:
א. למה לא חשב ה' כזאת בתחילה עד דור המבול, ולא יענישם בהשחתה כוללת, כיוון שיצרו רע מנעוריו??
ב. למה נתן טעם, שלא יקלל בעבור יצרו הרע, אדרבא, היא הנותנת, שמפני זה ראוי לקללם ולהשחיתם. והנה (ו' ה') אמר: "וירא ה'... וכל יצר מחשבות האדם רק רע... ויאמר ה' אמחה..." - הרי לך ששם עשה הוא יתברך את רוע יצר סיבה לקללה ולהשחתה ובפסוקנו עשה רוע היצר סיבה שלא יקלל, ואיך היה הדבר אחד סיבה לשני הפכים??
(שאלה זו נשאלת גם במפרשים אחרים)
והנה אחדות מן התשובות הניתנות על ידי המפרשים:
עקדת יצחק:
בהביא ה' המבול על העולם תוקן טבע המין האנושי ויצא מההפסד שהיה בו מתחילה משני פנים: האחד מטבע הנערות שהייתה בו בתחילה. כי כמו שהעשור הראשון והשני רובו בשנות חיי האדם הולך בהבל, בשעשוע הילדות ותעתוע הנערות אבל משם ואילך (-מגיל 20) הנה השכל הולך ומתחזק והוא נהפך לאיש אחר ויבוש ממעשה ילדותו, כן באמת היה עניין העולם הכללי. כי הנה האלף הראשון ורוב השני היה העולם נעור וריק ממוסר, ולא היה בהם כוח לעמוד על הטוב האמיתי, לא עם עצמם ולא עם זולתם, כי קשה הדבר לעמוד על כך בתחילה, וזהו טעם "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" – מסיבת נעוריו. אמנם בהמשך הזמן יגער בו (-ביצרו) טבעו. שלא ישובו לכסלה עוד.
והשני מצד הרושם החזק והנפלא הנשאר בזכרון האנושות מהפורענות הקשה והנוראה אשר עשתה יד הבורא למכעיסיו (כלומר: המבול) אשר על ידה נקבעה יראה והכנעה והרתעה בהם לדורי דורות לדעת, כי כל האיש ההולך בשרירות לבו השמידו ה' מפניו. והנה תיקון האדם הזה (כלומר: התיקון הבא על ידי הזעזוע הנפשי מסיבת המבול) מצורף אל הקודם (אל התיקון הבא מסיבת התבגרות האנושות בדורות המאוחרים) הוא היה ה"ריח הניחוח" אשר בא לפניו יתברך, ובעבורו אמר: "לא אוסיף לקלל עוד... כי יצר..." הכוונה כי יצר לבם היה רע ומר בתחילת העולם ובנעוריו, ומעתה לא אוסיף עוד להכות כל חי, כי כבר נתחדש להם רוח נכון ומזג חדש.
רש"ר הירש, (תרגום מגרמנית):
המלים "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" הינן מאמר מוסגר - אם יקרה שוב כזאת, שיהיה יצר לב האדם רע – ואפילו מנעוריו (כנגד הטבע, כי הנוער בטבעו שואף לטוב) – ולא תהיה הצלה ופדות לעולם, כי אם בהשמדת כל הדור ההוא, גם אם יקרה שוב כדבר הזה, גם אז – "לא אוסיף עוד להכות..."
יש מפרשים:
אין "כי יצר לב האדם..." סיבה ל"לא אוסיף" כי אם הוא סיבה ל"לקלל..." כלומר לא אוסיף עוד לקלל כמו שקללתי בעבר בגלל יצרו הרע.
| 1. |
כיצד מתרץ כל אחד מהנ"ל את קושיות האברבנאל? |
| 2. |
באיזה כיוון הולכת התפתחות האנושות לפי דעת העקדה בעניין זה? האם הדורות המאוחרים (שאחרי המבול) טובים מקודמיהם או רעים מהם? |
| 3. |
הידועה לך גם דעה אחרת מאשר זו של בעל העקדה בעניין זה? |
| 4. |
במה נבדלים שני הפירושים האחרונים מכל פירוש רגיל של הפסוק? |
| 5. |
התוכל להביא ראיה ממבנה הפסוק לדברי שני האחרונים? |
| 6. |
באיזו הוראה יש לפרש את המלה "כי" בצירוף "כי יצר לב...", לפי הירש? |
| 7. |
התוכל לענות על שאלת האברבנאל השנייה על ידי השוואה מדויקת בין פסוק ו' ה' לפסוקנו? |
| 8. |
נסה לבאר את פסוקנו בדרך שמביא ראב"ע בשם ר' משה ב שמות י"ג י"ז:
ד"ה כי קרוב: אמר ר' משה: אף על פי שהוא קרוב. וכמוהו לפי דעתי "כי עם קשה עורף הוא" (להלן ל"ד ט'), "רפאה נפשי כי חטאתי לך" (תהלים מ"א ה'), "כי רכב ברזל לו" (יהושע י"ז י"ח).
תרץ על ידי זה קושיית האברבנאל! |
| 9. |
מה מובנו של "וירח ה' את ריח הניחוח" לפי בעל העקדה? |
