צרעת

הערה: המתעניין בטעמי מצוות מצורע יעיין בגיליון תזריע תש"ב.
בגיליוננו זה נעמוד בעיקר על הצד הלשוני והסגנוני של פרשתנו.

פסוק ב'

"וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן"

שד"ל:

אין הכוונה שהאיש עצמו יבא אל הכהן, אבל הכוונה שיוגד הדבר אל הכהן, על דרך (שמות י"ח) "כי יהיה להם דבר בא אלי"; (שמות כ"ב) "עד האלוהים יבא דבר שניהם"; (ישעיה א') "וריב אלמנה לא יבוא אליהם".

פסוק ה'

"וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו"

פסוק ל"ז

"וְאִם בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶק"

רש"י:

ד"ה בעיניו: במראהו ובשיעורו הראשון.

ראב"ע:

ד"ה עמד בעיניו: הטעם במראהו, כי המראה הוא בעין, וכל המפרשים אמרו שטעמו בעצמו והטעם כאשר היה.

רמב"ן:

ד"ה והנה הנגע עמד בעיניו: במראהו ובשיעורו הראשון, לשון רש"י. וכמוהו ועינו כעין הבדולח (במדבר י"א ז'), וכן כעין הקרח הנורא (יחזקאל א' כ"ב). אבל בתורת כהנים (נגעים פרק ט' י"ד) שנינו, אין לי אלא בעיני עצמו, בעיני תלמידו מנין, תלמוד לומר ואם בעיניו עמד (הנגע) [הנתק] (פסוק ל"ז). אם כן פירושו ואם בעיני הכהן הנזכר עמד הנגע, כלומר שעמד על עמדו לא שינה את מקומו ולא פשה למראה עיני הכהן. ולשון מורגל בדברי חכמים כך, 'נראה בעיני'. וכן ועתה תיקר נפשי בעיניך (מלכים ב' א' י"ד), בדעתך ובמחשבתך. וירמוז הכתוב, כי לפי מראית עיניו ישפוט בפשיון, אינו צריך למדוד את הנגע.

ספורנו:

ד"ה וראהו הכהן: גזרת הכתוב שלא תהיה טומאת נגעים וטהרתן אלא על פי כהן, כי שפתי כהן ישמרו דעת יורו למנוגע לפשפש במעשיו ויתפלל על עצמו ויתפלל גם הכהן עליו, ובלעדי זאת בהיות על פיהם כל נגע יקנו טביעות עין במדרגות המראות להבחין בין נגע לנגע.

ר' אליהו מזרחי, (הרא"ם) לדברי רש"י:

רש"י כיוון בפירוש מילת "בעיניו" – בענייניו, כמו (שמות ב' ט"ז): "אולי יראה ה' בעיני" שפירשוהו קצתם "בענייני שאני בו עתה". וכמו (דברים ל"ג כ"ח) "עין יעקב" שפירשוהו כעניין שברכם יעקב.

      רש"י, שם:

ד"ה עין יעקב: כמו (במדבר י"א, ז') ועינו כעין הבדולח, כעין הברכה שברכם יעקב, לא כבדד שאמר ירמיה (ירמיה ט"ו, י"ז) בדד ישבתי, אלא כעין הבטחה שהבטיחם יעקב (בראשית מ"ח, כ"א) והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם.