הלוחות השניים

פסוק א'

"פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים"

ראב"ע, בפירושו הקצר לשמות (שאינו מודפס בחומשים):

ואמר הגאון, כי השניים נכבדים מהראשונים בשבעה דרכים: הא' שתיקן להם ארון ששם שם הלוחות; והשני כי בשניים כתוב "למען ייטב לך" שהוא טוב העולם הבא; והג', כי יש עליהם שלוש בריתות: (ל"ד י') "הנה אנכי כורת-ברית", (כ"ז) "כרתי אתך ברית", (כ"ח) "ויכתוב... את דברי הברית"; והד', כי בם חלק מהשמים והארץ כגוף בן אדם, כמו (דברים ל' י"ט) "העידותי בכם היום"; החמישי, שהראשונים הורידם ביום חול; הו' כי בעבורם קרן עור פניו; השביעי, כי קיבלום ישראל, כי התאבלו על הראשונות.
ואין צורך להשיב על דברי זה הגאון, כי ראיותיו הם כדברי חלום, לא מעלים ולא מורידים, רק יצא עתק מפיו. והאומר כן – חייב שילקה, כי ידוע כי מכתב האחרונים כמכתב הראשונים – מכתב אלוקים הוא. והנה הם במכתב שוים.
ועל דעתי הראשונים בראם השם והשניים פסלם משה מאבן נבראת, והנה מעשה משה נכבד ממעשה אלוקים?!

פסוק ד'

"וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים"

ראב"ע:

ד"ה ויפסל: מנהג הלשון לדבר ככה, לאמור "ויקח בידו שני לוחות אבנים" ולא אמר "ויקח בידו שני הלוחות", כמו (בראשית י"ט כ"ד) "וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה'" ולא אמר "מאתו". וככה בפסוק אחד "בני ישראל" חמש פעמים (במדבר ח' י"ט) והוא דרך צחות.

העמק דבר:

ד"ה ויקח בידו שני לוחות אבנים: לפי סדר הענין הרי טבעי: "ויפסל... וישכם משה בבקר ויקח את הלוחות בידו ויעל על הר סיני" או "ויעל על הר סיני ושני לוחות בידו"! אבל בא ללמדנו דלקיחת הלוחות הועיל למשה גם בעת (פסוק ב') "וירד..." – היינו בשעה שעבר כבודו יתברך לפני משה. והוא היה צנוע מאד ולא רצה להביט אזי לקח בידו הלוחות שהיו מונחים על ההר ושם אותם נגד פניו. על כן לא כתוב עוד מענין "ושכותי כפי" וכן לא כתיב ראיית אחוריו. וכמו שהיתה מידתו בסנה, כן בסיני...

פסוק ה'

"וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'"

ראב"ע:

ד"ה וירד: יש אומרים, כי "ויתיצב" על הענן, כי ה' היה עובר.

רמב"ן:

ד"ה ויתיצב עמו שם: ה' נתיצב, כענין (שמואל א' ג' י') "ויבא ה' ויתיצב עמו" – עם משה שבא בענן כאשר בראשונה.

רשב"ם:

ד"ה ויתיצב עמו: עם משה הניצב שם, כדכתיב (ל"ג כ"א) "ונצבת על הצור".

ר' אברהם בן הרמב"ם:

ד"ה ויתיצב עמו שם: השאלה ומשל לענין ההבנה וההשגה השכלית כעין "פה אל פה" (במדבר י"ב ח'); וכעין "פנים אל פנים" (שמות ל"ג י"א) וכיוצא בזה.

אברבנאל:

...שירדה השגחת ה' שם להשפיע עליו בעננו, ואמרו "ויתיצב עמו שם" אינו חוזר לה' יתברך שניצב על משה ולא למשה שניצב לפני ה', אבל הוא חוזר אל הענן שזכר, שעמד עם משה, כמו שיעדו (שמות ל"ג כ"ב) "ושכותי כפי עליך".

ספורנו:

ד"ה ויתיצב עמו שם: משה על הא-ל, כמו שאמר לו (שמות ל"ד ב') "ונצבת לי שם".

פסוק ה'

"וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'"

תרגום אונקולוס:

וקרא בשמא דה'.

תרגום יונתן:

וקרא משה בשום מימרה דה'.

ראב"ע:

הנה ה' הוא הקורא, והנה למדנו איך יקרא משה, לקיים מה שיעדו... ואין הדבר כן, אבל הוא חוזר למשה: ואומר כאשר ראה משה שרוח נשאתהו מאת ה' ושמתהו בנקרת הצור וסתם בעדו בעב הענן היה צועק וקורא בשם ה' מנקרת הצור ואומר: ה' אלוקי זכור את אשר הבטחתני ולמה סכות בענן לך?

ספורנו:

ויקרא ה' יתברך בשם ה' קריאה מודיעה פעולות אלוקיות.

באור:

...והנכון כפשוטו, שה' הוא הקורא ומודיע דרכיו ומידותיו למשה עבדו ומלמדו היאך יקרא.

שמות ל"ג י"ט          

"וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ..."

שמות ל"ד ה'           

"וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'"

תרגום אונקלוס:

וקראתי...: ואקרי בשמא דה' קדמך,

תרגום אונקלוס, לבראשית י"ב ח':

 וצלי בשמא דה'.

רש"י:

ד"ה ויקרא: מתרגמינן וקרא בשמא דה'

ראב"ע, ל"ג י"ט:

ד"ה וקראתי: באברהם כתוב (בראשית י"ב ח') "ויקרא בשם ה'" ובני אדם נקראים לעבוד ה' על כן מילת "בשם" דבקה עם השם הנכבד ואין ככה "ויקרא בשם ה'" (שמות ל"ד ו'), כי השם הוא הקורא וככה (ל"ג) "וקראתי בשם ה' לפניך".

ד"ה ויקרא: הנה השם הוא הקורא (פירוש על ראב"ע: כי מילת "בשם" בטעם טפחא ודבק עם מילת "ויקרא") והנה למדנו איך יקרא משה (פירוש על ראב"ע: רצונו לומר: השם קרא בשם להורות איך יקרא משה).

רכסים לבקעה:

ד"ה וקראתי בשם: מחוברים במירכא טפחא וכן למטה "ויקרא בשם" מחוברים, וכל האחרים מחובר מילת "בשם" לשם הקודש, לפי שהם לשון תפילה, ותרגום "וצלי". ואלה תרגומם "וקרא בשמא דה'". ואין לעמוד על דעת אונקלוס בזה. וגם רש"י ז"ל כתב סתם "כתרגומו". ולא נתברר, מה זה שהוא יתברך קרא בשם ה'. ועוד שהוא לא כטעמי המקרא.

שד"ל:

ד"ה וקראתי בשם ה': אודיעך תיאורי, מידת רחמים ומידת הדין לפיכך לא אחון כל חוטא אלא קצתם וקצתם אענוש. "בשם" נראה לי סמוך, וכן למטה ל"ד ה', אף על פי שאין כן בעלי הטעמים. קריאה בשם ה' כאן אין עניינה נבדל מכל שאר קריאה בשם. וראב"ע חשב, כי באברהם הכוונה, שקרא בני אדם לעבודת ה', וזה אינו, שאם כן היה לו לומר "לשם", לא "בשם": אך האמת, כי כל "קריאה בשם" אין עניינה אלא הרמת קול... וזה לתת כבוד... ולפעמים להודיע ולפרסם, שאנו בוחרים בפלוני כמו שמות ל"א ב', ישעיהו מ"ג א'.

ד"ה ויקרא בשם ה': והנה גם למעלה וגם כאן נראה לי, כי "בשם" ראוי להיות בטעם משרת.