"...הנך שוכב עם אבותיך..."

פסוק ט"ז

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ..."

רמב"ם, הלכות תשובה

פרק ה' הלכה א-ג:

רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק – הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה: הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע. כלומר: הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה העניין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות טוב או הרע. אל יעבר במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גלמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על אדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן! אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם או סכל או רחמן או אכזרי או כלי או שוע וכן שאר כל הדעות ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר (איכה ג' ל"ח) "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", כלומר: אין הבורא גוזר עם האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיוון שכן הוא, נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו. לפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו (איכה ג' ל"ט): "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו". וחזר ואמר: הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזור רשענו, שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו (איכה ג' מ') "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' ".
ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצווה, שנאמר (דברים ל' ט"ו): "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע" וכתיב (דברים י"א כ"ו): "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה." כלומר: שהרשות בידיכם וכל שיחפץ האדם לעשות ממעשה בני אדם – עושה, בין טובים ובין רעים.

פרק ו' הלכה ב':

 ... וכשם שאדם חוטא מדעתו וברצונו, כך עושה תשובה מדעתו וברצונו. ... והלא כתוב בתורה (בראשית ט"ו): "ועבדום וענו אותם"? הרי שגזר על המצרים לעשות רע? וכתיב (דברים ל"א): "וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי ניכר הארץ", הרי גזור על ישראל לעבוד עבודה זרה? ולמה נפרע מהם? לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע, שיהיה הוא הזונה, אלא כל אחד ואחד מאותם הזונים לעבודה זרה, אלו לא רצה לעבוד (לעבודה זרה), לא היה עובד. ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם. הא למה זה דומה? לאומר: העם הזה יהיה בהם צדיקים ורשעים. לא מפני זה יאמר הרשע "כבר נגזר עליו שיהיה רשע, מפני שהודיע ה' למשה שיהיו רשעים בישראל. כעניין שנאמר (דברים ט"ו י"א): "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ". וכן המצרים: כל אחד ואחד מאותן המצרים המריעים לישראל, אלו לא רצה להרע להם, הרשות בידו. שלא נגזר על איש ידוע, אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם.

השגת הראב"ד, (לדברי הרמב"ם האחרונים, החל מן "והלא כתוב בתורה" ,"ועבדום וענו אותם"):

אלה הם אריכות דברים שאינם מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות. יאמר הבורא לזונים: "למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי?" יאמרו לו הזונים: ועל מי חלה גזרתך? על אותם שלא זנו? הנה לא נתקיימה גזרתך!" אבל עניין "וקם העם הזה וזנה", כבר אמרנו שאין בעניין הזה ידיעת הבורא – גזרה, וכל שכן בכאן שאף משה אמר: (דברים ל"א כ"ט) "כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון" (ל"א כ"ז): "הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי." וכל שכן הבורא שהיה יכול לומר כן בלא גזרה...

            והשווה לדבריו:

רמב"ן, בראשית ט"ו י"ג:

ד"ה כי גר יהיה זרעך:... והרב נתן טעם בספר המדע (הלכות תשובה ו ה) לפי שלא גזר על איש ידוע, וכל אותם המריעים לישראל אלו לא רצה כל אחד מהם הרשות בידו, לפי שלא נגזר על איש ידוע. ולא נתכנו דבריו אצלי, שאפילו גזר שאחד מכל האומות יריע להם בכך וכך, וקדם זה ועשה גזרתו של הקב"ה זכה בדבר מצוה, ומה טעם בדבריו, כאשר יצוה המלך שיעשו בני מדינה פלונית מעשה מן המעשים, המתרשל ומטיל הדבר על האחרים חומס וחוטא נפשו, והעושה יפיק רצון ממנו, וכל שכן שהכתוב אמר: וגם את הגוי אשר יעבודו, שיעבדו הגוי כולו, והם הלכו מעצמם למצרים. אבל הטעם כאשר כתבתי:
וכבר הזכירו רבותינו הענין הזה, אמרו בואלה שמות רבה (ל טו) משל לאדון שאמר לבנו "יעשה עם פלוני ולא יצערנו", הלך ועשה, אף על פי שעשה עמו חנם לא הניח שלא היה מצערו. כשנתרצה האדון לבנו גזר על מצעריו הריגה. כך גזר הקב"ה שיהיו ישראל משועבדין במצרים, עמדו עליהם ושעבדום בחוזק. אמר הקב"ה היה לכם לנהוג בם כעבדים ויעשו צרכיכם, אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א טו). עד כאן לשונם:
ודבר ברור הוא כי השלכת בניהם ליאור אינה בכלל "ועבדום וענו אותם", אבל היא עקירתם לגמרי, וכן מה שאמרו תחלה הבה נתחכמה לו פן ירבה (שמות א י), אינו בכלל עבדות וענוי, מלבד מה שהוסיפו בענוי עצמו, וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו'. והוא מה שאמר הכתוב (דברים כו ז) וירא את עניינו ואת עמלינו ואת לחצנו...

רמב"ן, שמות ד' א':

 ד"ה ויען משה ויאמר: אותה שעה דבר משה שלא כהוגן, הקב"ה אמר לו ושמעו לקולך (לעיל ג יח), והוא אמר והן לא יאמינו לי, מיד השיבו הקב"ה בשיטתו ונתן לו אותות לפי דבריו. לשון ואלה שמות רבה (ג טו). ור"א אמר על דרך הפשט כי ה' אמר שיאמינו בו הזקנים רק לא הזכיר שיאמינו העם, או שישמעו לקולו ואולי לא יאמינו בלב שלם. ואיננו נכון. אבל יתכן שנאמר כי ושמעו לקולך איננה הבטחה רק צואה, ושמעו לקולך כי ראוי להם שישמעו, ותבא אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים. וכן ושמעו מצרים כי העלית בכחך ואמרו אל יושב הארץ (במדבר יד יג יד), ראוי שיהיה ככה, וכן בזאת תדע כי אני ה' (להלן ז יז), ראוי, לא מתקיים. וכן והאמינו לקול האות האחרון בפרשה הזאת (פסוק ח), ורבים כן...

רמב"ן, דברים ד' כ"ה:

ד"ה כי תוליד בנים: ענין הכתוב הזה, שיזכיר ויאמר כי תוליד בנים ובני בנים ובעבור היותכם ישנים בארץ ותשבו לבטח אולי תשכחו את השם, העידותי בכם היום שתאבדו מהר כי לא יאריך לכם מאחר שתעבדו ע"ז. והפרשה הזו אע"פ שהיא אזהרה לא נאמרה בלשון "אם", והטעם כי הוא כמתנבא על עניינם, וידבר בלשון ישמש בשני פנים בלשון אזהרה ובלשון עתיד לבא, יאמר שיעשו ויהיה להם ככה, ולא יגזור עליהם. ומפני זה אמרו רבותינו (גיטין פח.) שרמז לגלות בית ראשון במלת ונושנתם בגימטריא, והיתה קבלה בידם כי יש בפרשה הזאת רמז לזמן הגלות, וכאשר בא עליהם התבוננו בה בינה: ואמר ועשיתם פסל תמונת כל. ולא אמר "ועבדתם אותו" או "והשתחויתם לו" אבל אמר "והשחתם", כי הפסל בכאן תמונת כל, ומפני השחתה יאסור אותו כאשר פירשתי למעלה (בפסוק טו).

רמב"ן, דברים ל"א כ"א:

ד"ה כי ידעתי את יצרו: כטעם כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראשית כב יב), שהיא הידיעה בפועל, כי הידיעה בעתיד ידיעה בכח. ואם לא חטאו ישראל במדבר ולא נודע יצרו בפועל לא היה הגון שיעיד בהם שירה לומר, הגלוי לפניו שתחטאו, ואעידה בכם שתמצאנה אתכם רעות רבות וצרות כזה וכזה, אבל היה הראוי שיתן להם התורה בידיעה סתם, אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאוכלו. אבל עתה שנודע גם להם יצרם הרע ולבם הזונה, יגיד להם כל הקורות אותם, כענין שנאמר (ישעיה מח ד-ה) מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה ואגיד לך מאז בטרם תבוא השמעתיך.