שמעון ולוי – יהודה

עיין גם גיליונות ויחי תש"ח, תש"ט.

פסוק ה'

"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי"

רמב"ן:

ד"ה שמעון ולוי אחים: יאמר שהם בעלי אחוה, כי יחם לבם על אחותם, ילמד עליהם זכות, כי בקנאתם אל האחוה עשו מה שעשו, לומר שאין ראויים לעונש גדול, ולא החטא ראוי למחול להם, כי הוא חמס.
והנכון בעיני שאומר, כי שמעון ולוי אחים גמורים דומים ומתאחים זה לזה בעצתם ומעשיהם. וכבר פירשתי (בפרק ל"ד), כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם אנשי העיר בעבור שעשו חמס, כי הם לא חטאו להם כלל ובאו בברית ונימולו ואולי ישובו אל ה' ויהיו כולם בכלל אנשי בית אברהם ומן הנפש אשר עשו. ועוד חרה לו שלא יאמרו כי בעצתו נעשה הדבר ויהיה חילול ה' שיעשה הנביא חמס ושוד, וזה טעם "בסודם אל תבוא נפשי" – התנצלות על שלא היה בסודם בענותם במרמה (ל"ד י"ג) ובקהלם לא נתיחד, שבאו על העיר והרגום, ולכן יקלל אפם ועברתם.

פסוק ו'

"בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי"

ראב"ע:

ד"ה בסודם אל תבוא נפשי: אמר רבי אהרן שפירוש "אל תבוא נפשי" כמו (קהלת א' ה') "ובא השמש", והטעם שלא ארצה להיות חוץ מעצתם. והנה פירושו הפך דבר, כי מה טעם ל"כלי חמס" והלא אמר לשניהם "עכרתם אותי". ובאמת כי הסתכן יעקב ובניו על ידם, לולי "חתת אלקים" היו מסכנים להשחית הכל. וכן פירוש "ארור אפם"... וברצונם עקרו שור ארור, כי אפם עז, ואלה פירושים קרים בסודם אל תבוא נפשי.
אמר ר' משה הכהן ז"ל: כי "כבודי" כמו "נפשי" ורבים בספר תהילים כמוהו. ויפה פירש. כי הטעם הוא כפול כדרך הנבואות (דברים ל"ב ז') "שאל אביך", (במדבר כ"ג ח') "מה אקב", והנה "בסודם" כמו "בקהלם", ו"תבוא" כמו "תחד", ו"נפשי" כמו "כבודי".
ויאמר ר' יהודה בן בלעם הספרדי, שטעה ר' משה, כי כבוד הנפש הוא הגוף, כמו עדי בצואר, כטעם (תהילים ק"ג ה') "המשביע בטוב עדיך". וראייתו (תהילים ז' ו') "וכבודי לעפר ישכן סלה".
ואני אומר שר' יהודה טעה, כי הנה הכתוב אומר (תהילים ל' י"ג) "למען יזמרך כבוד", (תהילים ט"ז ט') "לכן שמח לבי ויגל כבודי, אף בשרי"... שהוא הגוף! וזה "כבודי לעפר" הוא על דרך משל, שיכניע נפשו עד העפר שאין למטה הימנו; והנה אתן לו עד נאמר והוא (תהילים קי"ט כ"ה) "דבקה לעפר נפשי".

1.

כיצד דוחה הראב"ע את פירושו של ר' אהרן?

2.

כיצד רוצה הראב"ע לחזק את דעת ר' משה הכהן בעזרת הפסוקים בדברים ל"ב ז, ובמדבר כ"ג ח'?

3.

הסבר את המילים המסומנות בקו. ועיין עלון הדרכה.

4.

הסבר את דעת אבן בלעם בפירוש פסוקנו.

5.

במה מחזק תהילים ק"ג ה' את דעתו? ומהי ראייתו מתהילים ז' ו'?

6.

כיצד דוחה הראב"ע את דעתו של אבן בלעם ובמה משמש לו הפסוק תהילים ט"ז ט'כראיה נגד אבן בלעם?

פסוק ח'

"יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ"

הבאור, (שלמה דובנא):

כתבתי בהקדמה כי מילת "אתה" או "אתם" או "אני" וכדומה הבאה קודם הפועל או השם המחובר עם הכינוי ההוא בעצמו, או אחריו, איננו כמו שחשבוהו המדקדקים לזר ושפת יתר. רק יורה על היפך הענין הקודם לו, וביאורו כמו "אבל", או על הפך הענין שאחר זה. כמו (במדבר י"ד) "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיו והבאתי אותם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה". וביאורו: בניהם יבואו אל הארץ, אבל אתם לא כן, כי אם פגריכם יפלו במדבר הזה. וכן (שמות י"ט) "והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", תבוא מילת "ואתם" ואחריה תי"ו לנוכח ויהיה ביאורו "כי לי כל הארץ" – כל העמים שלי הם ואנכי בראתים, אבל אתם – אינכם כמותם, כי בכם בחרתי – שתהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכן כאן (=בפסוקנו) יהיה פירושו: הנמשך הֵפך הקודם...