עדים זוממים

הערה: גיליון זה המשכו של גיליון שופטים תש"ט שהיה מוקדש כולו לעדים זוממים.

עיין שם!

פסוק י"ח

"וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו"

רמב"ן:

ד"ה ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד: לא פירש הכתוב איך יודע שהוא עד שקר, כי בהיות הענין בשני עדים שמעידין על הדבר, אפילו יבואו מאה ויכחישו אותם לא יתברר ששקר ענו. ולא נוכל לומר שבא הרוג ברגליו, כי לא יאמר בזה ודרשו השופטים היטב. ועל כן באה הקבלה הנאמנת, ופירשה כי ההזמה תהיה כשיאמרו והלא ביום פלוני עמנו הייתם (מכות ה.).
והטעם, מפני שהעדות הזו היא על גופם של עדים, והם אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך, שהרי יכולים הללו לומר עליהם שהרגו את הנפש או שחללו את השבת.

אברבנאל, מקשה:

בעניין העדים הזוממים, שהעידו בדבר מה לחייב אדם אחד ובאו אחרים והזימו אותם, ציותה התורה שנאמין למזימים ולא נאמין למוזמים. ובזה הקושי גדול: כי אם היו העדים הראשונים המחייבים – שניים, והיו העדים האחרונים המזימים גם הם שניים, למה נאמין לעדים האחרונים ולא נאמין לראשונים, בהיותם שווים למספרם?
(והיה ראוי שנאמר בכיוצא בזה: "אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה").

והרבה התקשו המפרשים בשאלה זו:

ועיין רמב"ם, הלכות דעות י"ח הלכה ג':

וזו שהעידה תורה עדות האחרונים על העדים הראשונים – גזירת הכתוב הוא. אפילו היו העדים הראשונים מאה ובאו שנים והזימום ואמרו להם: אנו מעידים, שאתם המאה כולכם עמנו הייתם ביום פלוני במקום פלוני"- הרי אלו (המאה) נענשים על פיהם (של השנים).

רמב"ן, פסוק י"ח:

ד"ה ודרשו השופטים היטב: לא פירש הכתוב איך יודע שהוא עד שקר, כי בהיות הענין בשני עדים שמעידין על הדבר, אפילו יבואו מאה ויכחישו אותם לא יתברר ששקר ענו. ולא נוכל לומר שבא הרוג ברגליו, כי לא יאמר בזה ודרשו השופטים היטב. ועל כן באה הקבלה הנאמנת, ופירשה כי ההזמה תהיה כשיאמרו והלא ביום פלוני עמנו הייתם (מכות ה.).
והטעם, מפני שהעדות הזו היא על גופם של עדים, והם אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך, שהרי יכולים הללו לומר עליהם שהרגו את הנפש או שחללו את השבת.

רבנו נסים, (כפי המובא באברבנאל):

המוזמים אולי חשבו שלא ראה אותם שום אדם במקום אחר באותו זמן ולכן הכניסו עצמן באותה עדות שקר. אבל המזימים אותם - אם לא היה האמת כדבריהם - איך לא ייראו מן המוזמים, שידעו האמת בעצמם, אולי יוכיחו שהאמת אתם ויביאו עדים אחרים שראו אותם באותו זמן באותו מקום שהעידו שנעשה המעשה ההוא?! הנה אין ספק שכל זמן שהמזימים לא יבררו דבריהם שהאמת איתם, ראוי שנאמין יותר לדברי המזמין אותם.

פסוק י"ט

"וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"

שד"ל:

אין זו מיתה, ... אך עניינו: תבער החטא בהענישך החוטא, דאם לא כן יהיה החטא בישראל וכולם יהיו נענשים עליו. וזה בניין אב לכל "ובערת הרע שעניינו: "העוון".

השווה:

פרק י"ג פסוק י"ב

"וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן"

פרק י"ז פסוק י"ג

"וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ"

פרק כ"א פסוק כ"א

"וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ"

פרק י"ט פסוק כ'

"וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ"