מעשה פינחס

פסוק י"ב

"הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם"

ראב"ע: 

ד"ה נותן לו את בריתי שלום: טעמו את בריתי ברית שלום כמו כסאך אלוקים ורבים כן והטעם שלא יגור מאחי זמרי כי הוא נשיא בית אב ושכרו שתהיה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם ונצח כי הכהנים הגדולים היו מבני פנחס ויתכן שהיו בנים אחרים לאליעזר.

ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים מאמר ד' פרק נ"א:

ולפי דעת החולקים על רבותינו ז"ל ואומרים כי פנחס איננו אליהו, יהיה השלום המיועד אל פנחס רומז אל שלום מנוחת הנפש בעולם הבא... ויורה על זה מה שזכר הכתוב בענש הרשעים (ישעיהו נ"ז) "אין שלום אמר אלוקים לרשעים" – ואין חיי הרשעים בעולם הזה נעדרי השלום והשקט יותר מן הצדיקים! אבל ירמוז אל שלום הנפש בלי ספק בעולם הרוחני שאין בו הפך (= שאין בו התרוצצות בין ניגודים ולא יגבר אחד היסודות ההפכים על האחר) ועליו נאמר (תהילים קי"ט): "שלום רב לאוהבי תורתך".

אברבנאל:

ולפי שהיו רבים מבני ישראל אומרים, שהיה פנחס בסכנה עצומה, עם בני שמעון וקרובי זמרי, שיעמדו עליו ויהרגוהו ויצטרך פנחס מטעם זה לבקש אנשים שילכו סביבו לשמרו מאויביו, ציוה ה' למשה, שיאמר לכל אדם ויפרסם בתוך בני ישראל, שה' ית' נותן לפנחס את בריתו שלום ולא יירא בקום עליו מרעים, כי מי ערב את לבו לגשת אליו להשחיתו בהיות ברית ה' סביבו לחלצו?!

ספורנו:

ד"ה את בריתי שלום: ממלאך המות כענין עושה שלום במרומיו (איוב כ"ה, ב') כי אמנם ההפסד לא יקרה אלא בסבת התנגדות ההפכים וזה אמנם נתקיים בפנחס שהאריך ימים הרבה מאד מכל שאר אנשי דורו עד שהיה הוא משמש במשכן שילה בזמן פילגש בגבעה שהיה בלי ספק אחרי מות יהושע ושאר הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע (שופטים ב' ז') וכל שכן אם היה בזמן יפתח שכתב למלך בני עמון בשבת בני ישראל בחשבון ובבנותיה כו' שלש מאות שנה (שופטים י"א כ"ו) וכבר ספרו ז"ל שפנחס לא רצה ללכת אז אל יפתח להתיר נדרו וכל שכן לדברי האומר אליהו זה פנחס והוא עדיין חי וקיים.

העמק דבר:

בשכר שהניח כעסו וחמתו של הקב”ה ברכו במידת השלום שלא יקפיד ולא ירגיז ובשביל זה טבע המעשה שעשה פנחס להרג נפש בידו היה נותן להשאיר בלב הרגש עז גם אחר כן, אבל באשר היה לשם שמים, משום הכי באה הברכה, שיהא תמיד בנחת ובמידת השלום ולא יהא זה עניין לפוקת הלב. (והשווה דבריו לדברים י"ג י"ח ד"ה ונתן לך רחמים: דמעשה עיר הנדחת גורם אלא רעות בישראל: האחת שההורג נפש נעשה אכזר מטבעו... ואם נהרוג עיר שלמה בעל כורחנו עלינו להוביל אנשים רבים להורג ולהיות אכזריים... ועל זה הבטיח הכתוב שאם תעסוק בזה בלי שום הנאה מביזה ישוב ה' מחרון אפו "ונתן לך רחמים" – מידת הרחמים!)

פסוק י"ד

"וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה..."

פסוק ט"ו

"וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה"

בעל אור החיים, מקשה:

קשה, ממה נפשך, אם חפץ ה' לגלות המוכים היה לו להזכירם בשעת מעשה, כשאמר (כ"ה ו') "והנה איש מבני ישראל..." שם היה מקום להזכירו ולומר: והנה איש... זמרי בן סלוא, וכשהזכיר את המדינית (כ"ה ו') היה לו להזכיר את שמה. ואם התורה כיסתה עליהם, כדרך שכיסתה על המקושש בשבת (במדבר ט"ו ל"ב) למה נמלך להזכיר שמם כאן והוצרך גם כן להוסיף עוד תיבות יתירות בתורה, שאם היה מזכיר שמותם למעלה לא היה צריך לומר פעמיים "ושם האיש", "ושם האישה".