מכירת יוסף

פסוק כ"ב

"אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר"

פסוק כ"ח

"וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה"

רש"י:

ד"ה ויעברו אנשים מדינים: זו היא שיירה אחרת, והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה.

ד"ה וימשכו: בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים והישמעאלים למדינים והמדינים למצרים.

רשב"ם:

ד"ה ויעברו אנשים מדינים: בתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדינים אחרים דרך שם, וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדינים לישמעאלים, ויש לומר שהאחים לא ידעו.
ואע"פ אשר כתב (בראשית מ"ה ד') "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה" יש לומר שגרימת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא, כי "ויעברו אנשים מדינים" משמע – על ידי המקרה. והם מכרוהו לישמעאלים. ואף אם באת לומר "וימכרו את יוסף לישמעאלים" שאחיו מכרוהו, אף כן צריך לומר, שהם ציוו למדינים סוחרים למושכו מן הבור, ואחר כך מכרוהו לישמעאלים.

רמב"ן, פסוק כ"ה:

והנה אורחת ישמעאלים באה מן הגלעד: כאשר נשאו עיניהם וראו מרחוק אנשים באים מדרך גלעד הכירו כי אורחת ישמעאלים היא בגמלים, וידעו כי למצרים ילכו, כי מגלעד יובא הצרי והנכאת ולמצרים היה דרכם להוליך אותו. ולכן אמר להם יהודה: "הנה האנשים האלה מארץ מרחק והולכים אל ארץ רחוקה: נמכרנו להם, כי לא יודע הדבר". וכאשר קרבו להם (=אליהם), מצאו כי היו בעלי סחורה אשר להם הנכאת והצרי, אנשים מדינים סוחרים, ששכרו הגמלים מהישמעאלים. וימכרו את יוסף למדינים, שקנו אותו לסחור בו לסחורה, כי אורחת ישמעאלים משכירי הגמלים לא יקנו הם סחורה לעצמם, ואמר "וימכרו את יוסף לישמעאלים" כי להם מסרו אותו, שהם מוליכים הסחורה למצרים, וזה טעם (ל"ט א') "מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה", כי היה בידם, אבל המדינים היו בעליו והם סחרו בו, והוא שאמר (ל"ז ל"ו) "והמדינים מכרו אותו אל מצרים".
וכל מעשהו בכתוב פעם יספר אותו כמושל המצוה בו ופעם כשליח שיעשהו בידו. כענין שנאמר (דברים י"א ז') "את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה" וכתוב באחר (דברים ל"ד י"ב) "ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל" וכן אמר (מלכים א' ז') "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה" – וחירם עשאה. כדכתיב (מלכים שם) "ויבא אל המלך שלמה ויעש את כל מלאכתו".
וביוסף עצמו נאמר (בראשית ל"ט) "ואת כל אשר עושים שם הוא היה עושה – נותן המעשה למצוה ולעושה אותו.
ור' אברהם אמר כי המדינים יקראו ישמעאלים, כאשר אמר הכתוב על מלכי מדין (שופטים ח' כ"ד) "כי ישמעאלים הם", ואיננו כאשר חשב, כי הכתוב שאמר "כי נזמי זהב להם, כי ישמעאלים הם" ירמוז על בני קדם, שהמלחמה ההיא להם היתה, דכתיב (שופטים ו' ל"ג) "וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדיו", ובני קדם הם ישמעאלים, כי על כל בני הפלגשים אשר לאברהם אמר (בראשית כ"ה) "וישלחם מעל יצחק בנו - קדמה אל ארץ קדם". גם יתכן שיהיו המלכים ישמעאלים והם מלכו על ארץ מדין כי למה יקראו מדין על שם ישמעאל אחיהם?!
והנכון בפשט הכתוב ביוסף – מה שאמרנו בו. אבל רבותינו אמרו שנמכר פעמים רבות.

בן אמוזג:

ד"ה וימכרו את יוסף: המשתדל (=שד"ל ההולך בעקבות הרשב"ם) חתר להחזיק דעת האומרים, כי לא אחיו מכרוהו, רק המדינים – ולדעתי תנחומין של הבל הוא מנחמנו. והאמת כדעת חז"ל שאחיו מכרוהו. והכתוב צווח (בראשית מ"ה) "אשר מכרתם אותי מצרים". ואם כפירושו: אתם גרמתם לי שאמכר ע"י שהשלכתם אותי בבור, לא היה אומר (בראשית נ') "ואתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה". והרי כפי פירושו (=של שד"ל ושל מי שהלך שד"ל בעקבותיו) מחשבת האחים לא היתה שירד למצרים, ואם כן אין מחשבת האחים מעין מחשבתו יתברך עד שיפול ביניהם הדמיון. ואם כדבריו שלא ידע יוסף כשהעלו אותו המדינים מן הבור אם אחיו מכרוהו, ועל כן ייחס להם בטעות את המכירה, לא היה אומר "מכרתם אותי מצרימה", כי בעיניו ראה לכל הפחות שהמוכרים אותו למצרים לא היו האחים, רק המדינים.
ומה שיבטל פירוש זה מעיקרו הוא מה שאמר ראובן (בראשית מ"ב כ"ג) "הלא אמרתי אליכם לאמור: אל תחטאו בילד ולא שמעתם" – ומה עשו האחים נגד רצונו אם לא מכרוהו, עד שאומר להם "ולא שמעתם"?! ואם על ההשלכה אל הבור כיון - הלא הוא היה היועץ בדבר!