פרשת נזיר

דעות שונות לחז"ל ולמפרשים בהערכת הנזירות ובשאלה, מהו חטאו של הנזיר, אשר עליו לכפרו בקרבן חטאת – פסוק י"א

"וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ"

ואלה קצות דרכיהם בשאלה זו:

תענית כ"א ע"א:

אמר שמואל: כל היושב בתענית נקרא חוטא. סבר כי האי תנא דתניא:
רבי אליעזר הקפר ברבי אומר: מה תלמוד לומד (י"א) "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש?" וכי באיזה נפש חטא זה? אלא – שציער עצמו מן היין. והלא הדברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה ! רבי אליעזר אומר: נקרא קדוש שנאמר (ב') "קדוש יהיה גדל פרע שיער ראשו". ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה.
... ולר' אלעזר – הא נקרא חוטא? ההוא דסאיב נפשיה (רש"י: פשט הכתוב "מאשר חטא על הנפש" – על שנטמא במת.)

רש"י, פסוק י"א:

ד"ה מאשר חטא על הנפש: שלא נזהר מטומאת המת רבי אלעזר הקפר אומר שציער עצמו מן היין.

רמב"ם, שמונה פרקים פרק ד':

וזאת התורה השלמה המשלמת אותנו – כמו שהעיד עליה יודעה (תהילים י"ט) "תורת ה' תמימה... מחכימת פתי..." – לא צוותה דבר מעין זה, (מעינויי הגוף) ואין כוונתה אלא שיהיה האדם טבעי, הולך בדרך האמצעי: יאכל מה שיש לו לאכול בשווי, וישתה בשווי, וישכון במדינות ביושר ובאמונה. לא שישכון במערות ובהרים, ולא שילבש השיער ולא שיטריח גופו ויענה אותו. ונאסר עליו הדבר, לפי מה שבא לנו בקבלה בנזיר (תענית י"א)... ומביא דברי ר' אלעזר הקפר, עיין לעיל).

הרמב"ם, הלכות דעות ג' הלכה א':

שמא יאמר אדם: "הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם, אפרש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אישה ולא יישב בדירה נאה ולא ילבש לבוש נאה, אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן, כגון כוהני עכו"ם. - גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה. המהלך בדרך זו נקרא חוטא, שהרי הוא אומר בנזיר: "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" – אמרו חכמים: ומה אם נזיר, שלא פרש אלא מן היין, צריך כפרה, המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה. לפיכך ציוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד ולא שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים. ובכלל הזה אלו שמתענין תמיד אינן בדרך טובה. ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית ועל כל הדברים האלה וכיוצא בהם ציוה שלמה ואמר: "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר, למה תשומם" קהלת ז. ט"ו.

רמב"ם, מורה נבוכים ג' מ"ח:

וטעם נזירות מבואר מאוד והוא הפרישות מן היין אשר הפסיד מן הראשנים והאחרונים רבים, ועצומים כל הרוגיו... ובא מדין הנזרות מאסור כל אשר יעשה מגפן היין (ד) – להרחקה יתירה... כי הנשמר ממנו נקרא "קדוש" והושם במדרגת כהן גדול בקדושה, עד שלא יטמא אפילו לאביו ולאמו כמוהו – זאת הגדולה (לו) מפני שפירש מן היין.

ראב"ע, פסוק י"א:

ד"ה אחד לחטאת: והסוד שהוא שאמרו חז"ל ושכר עבירה עבירה.

ד"ה על הנפש: הוא על נפש מת כמו ושרט לנפש ואילו היה שחטא על נפשו לא היה השם מצוה אותו שיחזור לחטאתו.

רמב"ן, פסוק י"ד:

ד"ה וטעם החטאת: שיקריב הנזיר ביום מלאת ימי נזרו, לא נתפרש. ועל דרך הפשט כי האיש הזה חוטא נפשו במלאת הנזירות, כי הוא עתה נזור מקדושתו ועבודת השם, וראוי היה לו שיזיר לעולם ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לאלהיו, כענין שאמר (עמוס ב' י"א) ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים, השוה אותו הכתוב לנביא, וכדכתיב (לעיל פסוק ח') כל ימי נזרו קדוש הוא לה' והנה הוא צריך כפרה בשובו להטמא בתאוות העולם.

תורת העולה, פרק ע"א:

... כמו שאמר הרמב"ם כי רפואת הנפש כרפואת הגוף... צריך להדריך עצמו בהפך מידותיו הרעות עד שיעמדו על המצוע במידות (=בדרך האמצעית) שהוא הטוב בכל דבר... וזהו עניין הנזיר, כי אם נזור מטעם שראה שנטה אל תאוות העולם, צריך להפריש עצמו אל קצה האחרון השני בהרחקה גדולה – עד שירגיל עצמו לעמוד אחר כך בדרך המצוע. ולפיכך אמרה התורה "קדוש יהיה" (ה), כי עיקר קדושתו של נזיר יהיה לעתיד אחר השלמת ימי נזרו, שיעמוד אז בעניין מצוע, לא בשעת נזרו, שאז חטא ולזה נאמר (י"א): "וכפר עליו מאשר חטא..." כי הרחקת הנזיר הוא רע מצד עצמו. מאחר שכל הקצוות רעות, ולא נצטווה אליו הנזיר אלא לתכלית טוב, שיעמוד על המצוע.

ר' אנשלמה אשטרוק, מדרשי התורה:

"מאשר חטא" – בעבור שתקף עליו יצרו, עד שהוצרך להזיר עצמו מן היין ולהכניע חמרו ורב תכונותיו ולהסיר תאוותיו הגשמיות ונמנע מן היין המשמח אלוקים ואנשים למי שייהנה ממנו לפי הצורך.

ספורנו, פסוק ב':

ד"ה כי יפליא: יפריש עצמו מן הבלי ותענוגות בני האדם.

ד"ה לנדר נדר נזיר: להיות נזור ופרוש מן התענוגים המורגלים.

ד"ה להזיר לה': להפריש עצמו מכל אלה למען יהיה כלו לה' להתעסק בתורתו וללכת בדרכיו ולדבקה בו.

פסוק ה':

ד"ה תער לא יעבר: ובזה ישליך אחרי גוו כל מחשבת יופי ותיקון שער.

ד"ה קדוש יהיה: נבדל מן התאוות החמריות.

פסוק ח':

ד"ה קדוש הוא לה': יזכה לאור באור החיים ולהיות מוכן להבין ולהורות כראוי לקדושי הדור ולזה נראה שכיון אלקנה באמרו אך יקם ה' את דברו (שמואל א' א',כ"ג) כלומר אני מסכים להדירו בנזיר ואיני מבקש מהאל יתברך דבר אחר בעד הילד זולתי שיקם את דברו שיהיה קדוש לה'.