המנורה

שמות פרק כה, פסוקים לא - מ

עיין גם גיליון תרומה תש"ד, שעסק אף הוא במנורה!

דעות שונות לחכמינו בטעם המנורה וצורתה, והרי לפניך אחדות מהן:

מורה נבוכים, ג' מ"ה:

... ואחר כך הושמה מנורה לפניו לכבוד ולתפארת לבית, כי הבית שדולק בו נר תמיד הנסתר בפרוכת יש לו בנפש מעלה גדולה.

אברבנאל:

... ואחר הפרוכת היה ההיכל והיו בו ג' כלים: שולחן ומנורה ומזבח הקטורת, לרמז ששומר התורה והמצוות (הנרמזים בארון), אף על פי שהוא לא יעבוד מפני השכר, הקב"ה לא יקפח שכר פעולותיו, ושני מיני שכר יושפעו עליו מאת בעל החסד והרחמים. האחד: השכר הגופני – עושר וכבוד... ולזה רומז השולחן ועליו לחם הפנים... והשכר השני: החכמה והמדע, כי אם בתורת ה' חפצו – יחכם ויבין ויתגלו לו תעלומות...
והמנורה הייתה רומזת לזה המין השני מן השכר שהוא שכר נפשי. לפי שנר ה' נשמת אדם.
והיו שבעת הנרות רומזים אל שבע החכמות שכולם ימצאו בתורת האלוקים.
והיו הנרות כולם פונים אל הנר האמצעי והוא היה פונה אל קודש הקודשים, לרמוז שהחכמה האמיתית תסכים עם שרשי התורה אשר לארון.
והייתה המנורה זהב כולה, להורות על מעלות החכמה וקיומה לעד ושלא ימצאו בה דעות זרות, בלתי מסכימות אל הדת, כי היא כולה זהב טהור.
והיו בה גביעים, כפתורים ופרחים, לרמז אל הסתעפות החכמות והידיעות כולם אלו מאלו והיות זאת החכמה הכנה לזאת.
והייתה מקשה כולה וככר זהב יעשה אותה, לפי שנחלקה לשבעה חלקים למספר חילופי הנושאים... שנקראו "שבע חכמות", וזה עניין המנורה בעצמה שהייתה כולה מקשה אחת ונחלקה לשבעה קנים היוצאים ממנה...

האלשיך:

"ועשית מנורה" – הוא האדם, שהוא כמנורה מוכן לקבל להאיר בעזרת ה' על ידי תורה ומעשים טובים. ועל כן היא י"ח טפחים כמידת אדם בינוני, ואמר שעם היותו חומר עכור, יעשה עצמו יקר וחשוב כזהב ושיהיה טהור מכל סיג חלאת לכלוך ועוון אשר חטא.
והתנאי האחד להעשות האדם מנורה טהורה הוא – לקבל יסורין להתיך ולמרק כל חלאה, וזה "מקשה תעשה המנורה" – על ידי הכאות כמקיש בקורנוס – שהוא משל אל היסורין – תעשה המנורה. ובכלל הדבר שתהיה כולה מעשת זהב אחד ולא מחתיכות הרבה שלא יהיה כל אבר מחתיכה אחת ויחברם, רק בלי פירוד מתחילתם, משל לאחדות כל אבריו, שלא יטמא אחד מהם ויפרד איכותו מיתר האברים, כי אם יהיה לכולם אחדות.
והנה שלושה דברים הם שצריך האדם להכניע תאוות יצרו בהם, הלא המה: (א) התשמיש (ב) הדיבור, כי כל המרבה דברים מרבה חטא (ג) אכילה ושתייה. על אחד אמר: "ירכה" הוא התשמיש – כי על כן נקראו הבנים יוצאי ירך אביהם – ואמר שגם הוא יהיה מרוסן ונכנס בל ירבה תאוותו; ועל הדיבור אמר: "וקנה" – הוא הקנה שהדיבור יוצא ממנו, גם הוא יהיה זהב טהור, ומקשה, שלא ידבר רק דברים טהורים ומעטים, כזהב טהור, ויהיה נכנע מלהשיב כרמז "מקשה" – נעלב ואינו עולב; ועל השלישי אמר: "גביעיה" – שהוא גביעי יינה, ו"כפתורים" הוא מאכל ומלבוש – כי רמז שניהם בתפוח (אשר בו אוכל וגם מלבוש – הקליפה) וגם פרחיה הם יתר ההוצאות שיפריח ויתפשט בהם – כולם "ממנה יהיו", שלא יהנה מהזולת. רק יסתפק בשלו, כי העושה כן לא ירום לבבו להתגאות.

השוה לדעותיהם זכריה פרק ד' פסוקים א'-ד':

"וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ. וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ. וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי"

מה ההבדל העקרוני שבין דעת הרמב"ם לדעת שני האחרונים?

מה ההבדל העקרוני שבין טעם האברבנאל לטעמו של האלשיך?

מי משלשתם מתקרב יותר לפירוש הניתן בזכריה למנורה, ומה בינו לבין פירושו של זכריה?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר