הארון

פסוק ט"ז

"וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ"

רש"י:

ד"ה העדות: התורה שהיא לעדות ביני וביניכם שצויתי אתכם מצוות הכתובות בה.

השוה לדבריו

פרק מ' פסוק כ'

"וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים"

רש"י:

ד"ה את העדות: הלוחות.

הרא"ם, (ר' אליהו מזרחי) מקשה:

כן מצאתיו בכל הספרים שלפנינו ולא שמעתי פירושו, כי הנה הכתוב פה הוא הכתוב בסיפור הקמת המשכן (מ' כ') "ויקח ויתן את העדות אל הארן" ושם פירש "את העדות" – הלוחות, ולא התורה, כמו שכתב פה!
ועוד: איך יתכן שיהיה זה על התורה, והלא ספר התורה לא נכתב עד סוף הארבעים, כי כתוב (דברים ל"א כ"ב) "ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא", שהוא ביום מותו, וכתיב בתריה (דברים ל"א כ"ד) "ויהיה בכלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם ויצו משה את הלויים... לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון הברית ה'"...

הרב כשר, בתורה שלמה (שמות כ"ה בהערות קכ"ג) מתרץ קושייתו:

ויש מפרשים שמלשון רש"י אינו הכרח שכוונתו לספר התורה, כי גם הלוחות נקראים תורה, ראה שבת פ"ז והובאו ברש"י שמות ל"ב י"ט ד"ה  וישלך מידו את הלוחות: אמר: מה פסח שהוא אחד מן המצוות אמרה תורה (שמות י"ב מ"ג) "כל בן נכר לא יאכל בו", התורה כולה כאן וכל ישראל מומרים ואתננה להם?!"

פרק כ"ה פסוק ל"ג  

"שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח
וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח..."

פסוק ל"ד 

"וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ"

רש"י:

ד"ה משקדים כפתריה ופרחיה: זה אחד מחמישה מקראות שאין להם הכרע, אין ידוע אם "גבעים משקדים" או "משקדים כפתריה ופרחיה".

גמרא יומא נ"ב:

איסי בן יהודה אומר חמש מקראות בתורה אין להם הכרע: שאת, משקדים, מחר, ארור וקם.

תוספות:

ד"ה שאת:... ואם תאמר, אמאי לא דרשינהו להו לפניהם ולאחריהם כמו בנשך ובמרבית (ויקרא כ"ח) ...יש לומר, גבי שאת... וכן ארור... וכן מחר... וכן וקם, לפי שאין פירושם שווה, על כן אין להם הכרע. אבל אמשקדים קשה. ויש לומר, משום דאיכא אתנחתא בגבעים (ל"ד)... ומשמעו: משקדים כפתריה ופרחיה. וקרא אמרינא מוכחא דמשקדים לא קאי אלא אגבעים דכתיב "שלשה גבעים משקדים". ולהכי אין לו הכרע...

מנחת שי, פסוק ל"ד:

טעה המדפיס במקרא גדולה שכתב על פסוק ל"ג: ה' מלין דלית להון הכרע, כי אין שם מקומו רק על פסוק זה.

רמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ג':

הלכה א': המנורה מפורשת צורתה בתורה. וארבעה גביעים ושני כפתורים ושני פרחים היו בקני המנורה, שנאמר: ובמנורה ארבעה גבעים משקדים כפתריה ופרחיה...

הלכה ב'... ובכל קנה וקנה מהן שלושה גביעים וכפתור ופרח והכל משוקדים כמו שקדים בעשייתן.

      (ועיין דברי ר"י קורקוס בכסף משנה וכן הערת משנה למלך).

תורה תמימה:

... וצריך לומר, דבאמת מפרש הרמב"ם דכוונת הגמרא לפסוק ל"ג, והיינו דאפשר לומר: "שלשה גבעים משקדים בקנה האחד" או "משקדים בקנה האחד כפתר ופרח" ואף יש ראיה שכן מפרש הוא, שכן בהלכה א'... ובגופה של מנורה העתיק כלשון הפסוק ולא כתב "והכל משוקדים" כמו בהלכה ב'... מבואר מזה, דמפרש דכוונת הגמרא "דמשקדים אין לו הכרע" הוא לפסוק ל"ג ובזה מתורץ קושיית התוספות למה לא דרשה הגמרא למשקדים לפניה ולאחריה כמו בנשך ובמרבית. משום דלמש"כ ודעת הרמב"ם דקאי על פסוק ל"ג באמת נדרשת המלה משקדים לפניה ולאחריה ולכן כתב "והכל משוקדים".