תפילין

לטעם מצוות תפילין עיין גם בגיליון ואתחנן תש"ז.

פסוק ט'

"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה'"

רשב"ם:

ד"ה לאות על ידך: לפי עומק פשוטו יהיה לך לזיכרון תמיד כאילו כתוב על ידך. כעין שימני כחותם על לבך (שיר השירים ח' ו').

ד"ה בין עיניך: כעין תכשיט ורביד זהב שרגילין ליתן על המצח לנוי.

ראב"ע:

ד"ה והיה לך: יש חולקין על אבותינו הקדושים שאמרו כי לאות ולזכרון, על דרך כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך (משלי א' ט') גם וקשרתם לאות על ידיך (דברים ו' ד') כמו קשרתם על לוח לבך תמיד (משלי ו' כ"א) גם וכתבתם על מזוזות ביתך (דברים ו' ד') כמו כתבתם על לוח לבך (משלי ג' ג'). ומהו שיהיה לאות ולזכרון - שיהיה שגור בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים.
ואין זה דרך נכונה, כי בתחילת הספר כתוב משלי שלמה, והנה כל מה שהזכיר הוא דרך משל, ואין כתוב בתורה שהוא דרך משל חלילה, רק הוא כמשמעו. על כן לא נוציאנו מידי פשוטו, כי בהיותו כמשמעו איננו מכחיש שיקול הדעת. כמו ומלתם את ערלת לבבכם (דברים י' ט"ז) שנצטרך לתקנו לפי הדעת. ואמר ר' משה הכהן כי יד ברב המקרא היד השמאלית. אף ידי יסדה ארץ וימני טפחה שמים (ישעיה מ"ח י"ג). ידה ליתד תשלחנה. וידי הקבלה חזקין, ואין צריכין חיזוק.

      דברים ו' ח':

ד"ה וכתבתם: גם אמרו שהוא כמו קשרם (משלי ג' ג') ואחר שקיבלו אבותינו האמת, נעזוב אלה הבודאים מלבם.

הרכסים לבקעה:

למען תהיה תורת ה' בפיך – תמיד. כשתעשם לאות על ידך ובין עיניך, תזכרם תמיד ותהיה על ידי זה תורתו בפיך... וסוף הפסוק הזה מפריך ומבטל דברי המפרש תחילתו בדרך החיצונים.

פסוק ט'

"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה'"

רמב"ן:

ד"ה והיה לאות על ידך: שיעורו והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים למען תהיה תורת ה' בפיך. ופירוש, שתכתוב על ידך ועל בין עיניך יציאת מצרים ותזכור אותה תמיד, למען שתהיה תורת ה' בפיך לשמור מצוותיו ותורותיו כי הוא אדוניך הפודך מבית עבדים.

הכתב והקבלה:

עניין יציאת מצרים - הנסים והנפלאות שנעשו עבורך להוציאך – יהיו לך לאות, כמו שאמר אחר כך "כי ביד חזקה הוציאך" (מילת "כי" טעמה כמילת "אשר" (דַאס) כמו (שמות ג') "מי אנכי כי אלך אל פרעה") והוא מוסב מרישא דקרא, וטעמו: ההוצאה שהייתה ביד חזקה הוא יהיה לך לאות ולזיכרון.

העמק דבר:

והיה לך...: גם זה אינו מספיק (= עשות הפסח וההגדה לבנים), על כן יהיה לך לזיכרון בכל יום. והרי זה כמו שאדם מספר לבנו עניין גדול לצורך מוסר, ואחר כך בכל יום מזכירו בקיצור וברמז תכונת הסיפור עד שוב מועד השנה, שאז מספר עוד הפעם באריכות; כך ציוה שאחר הסיפור בימות הפסח יעשה קשרים על זה בכל יום ביד ובראש – מקום השתעבדות הלב והמוח.

ד"ה כי ביד חזקה...: שלא תתפלא, למה הצריכנו הקב"ה כל כך מצוות ותחבולות לבטחון ואמונה בהשגחתו, על זה נותן טעם משום שהינך רואה ויודע שדבר זה אינו מתקבל ברצון לפניך עד שבעל כרחך – שהוא ביד חזקה – הוציאך ה' – והיינו משום שלא היו נוחים לקבל על עצמם השגחתו יתברך. וזהו באמת מוצא הדרש בשמות רבה פרשת וארא על (שמות ו' ט') "ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה" – מחמת שהיו משוקעים בעבודה זרה – ואם כן משמע שלא היו רוצים לצאת, ובאמת אנו רואים דפעם הראשונה כששמעו כי פקד ה' את עמו – כולם האמינו ויקדו וישתחוו (שמות ד' ל"א) אלא משום שבמאמר השני (שמות ו' ו'-ט') הודיעם משה בשם ה' "והייתי לכם לאלוקים" – היינו השגחתו תהיה עליהם על פי מעשיהם – לא נתרצו כולם לקבל, עד שהוציאם הקב"ה בעל כורחם. ובדבר שקשה על האדם לקבל נדרשים הרבה פעולות להשרישו בלב.

הרב א. י. קוק זצ"ל, בפירושו לסדר התפילה עולת ראיה (עמוד ל"ט) לפסוקנו:

החיקוק של רשמי הנפלאות צריך שיוחק על כח המפעל – על יסוד פעולת החיים, ועל כח הרעיון – יסוד המחשבה וההרגשה. שני אלה יחדו יהפכו את הטבע החילוני של האדם לטבע קדוש אלוקי, ותורת ה' תהיה בפיו טבעית, בהגיוני לבבו. כל ההכנה הזאת דרושה היא מפני שכל היסוד של יציאת מצרים היה להלחם בטבע הגס של החיים, המטביע את האדם במצולותיה של החילוניות; ומאחר שיסודם הגס כל כך חזק הוא וכדי להילחם בו עד שינוצח הטבע החילוני שבאדם, כדי שיחול בקרבו אותו האור של הטבע הקדוש שבו (= שגנוז בנפש האדם) – צריכה הייתה יד חזקה להיגלות, על כן צריכים אנחנו למעשים הקדושים הללו של הנחת תפילין על היד ועל הראש, כדי לסייע בסגולתם את המפעל הגדול הזה, של התהפכות כח החיים החילוניים הגסים לכוח חיים אציליים נהדרים בקדושה. על כן רק על ידי שיהיו "לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך", רק אחרי כל התעצומה הזאת "תהיה תורת ה' בפיך", ולא מבלעדיה. כי כשם שלפעולה הכללית, להכניע את הרוח החילוני הגס של האנושיות, שנתבלט אז במצרים, היה צורך "ביד חזקה", להוציאך משם בדבר ה', כמו כן צריך להמשיך את המפעל הזה, של ניצחון הקודש על החילוניות שבחיים, בכח רב וביד חזקה, שעוזה וגבורתה יגלו על ידי המצוה הזאת - הנאדרה בקדושתה האותית - של התפילין, שהיא מקיפה בכפילות כוחה את המפעל עם ההשקפה, את היד והעין (= עין השכל). ורק בכח אדיר ומכופל זה אפשר להמשיך את מה שנעשה מיני אז "ביד חזקה".