עבודת יעקב אצל לבן

עיין שאלון ויצא תש"ד שאלות ד, ה, ו הדנות אף הן בפסוקינו אלה.

פסוק י"ח

"אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה"

פסוק כ'

"וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים"

בעל עקדת יצחק, שואל:

איך אמר שהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה, אדרבה, שהתוחלת הממושכה למה שישתוקק האדם מאד מאד הוא צער גדול... וכבר הסכימו על זה חז"ל (שמות רבה): "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים" (שמות ב') אמרו: "לפי שהיו ימים של צער קורא אותם רבים". ואם כן – כבר היה לו לומר "ויהיו בעיניו כאלף שנים באהבתו אותה".

פסוק כ"א

"הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ"

רש"י:

ד"ה מלאו ימי: שאמרה לי אמי. ועוד מלאו ימי, שהרי אני בן שמונים וארבע שנה ואימתי אעמיד שנים עשר שבטים, וזהו שאמר ואבואה אליה, והלא קל שבקלים אינו אומר כן, אלא להוליד תולדות אמר כן.

רמב"ן, פסוק כ"ז:

ד"ה מלא שבע זאת: ... ועוד יתכן לומר כי כאשר היה בשנה השביעית אמר יעקב ללבן הבה את אשתי כי מלאו ימי, שזו שנת מלאת הימים, וכן זקן עם מלא ימים (ירמיה ו' י"א), הוא אשר הגיעו לשנת סופו. וכן עד יום מלאת ימי מלואיכם (ויקרא ח' ל"ג), עד יום השביעי שבו ימלאו ימי המלואים.
או שאמר 'מלאו' בעבור שהיו קרובים להמלא וחשובים כמלאים, וכמוהו רבים. וכן בסדר האחר (בראשית ל"ה י"ח) בצאת נפשה כי מתה, בהיותה קרובה לכך וחשובה כאילו מתה. וזה טעם ואבואה אליה, כלומר לא שתתן אותה ואלכה, אבל שאשאנה ואשלים מעט הימים אשר עלי, כי מעתה לא תירא ממני שאעזבך.
ורבותינו עשו מדרש (ב"ר ע' י"ח) בלשון 'ואבואה אליה' בעבור שאיננו דרך מוסר להזכיר כן, אף כי בצדיקים, אבל הכוונה היא מה שאמרתי. ואחרי כן אמר לו לבן מלא שבוע השנים של לאה זאת, כי אולי בעבור שעברתי על דעתך לא תשלים אותן, או כדי שיהיה ידוע מתי התחילו ימי עבודת רחל, ואז אתן לך האחרת בעבודה אשר תעבוד עמדי לאחר הנישואין.

ספורנו:

ד"ה ואבואה אליה: נעשה הנישואין, לא האירוסין בלבד, כי חפץ להשיג נחלת ה' בנים (תהלים קכ"ז ג').

פסוק כ"ו

"לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה"

ר' אליעזר אשכנזי, מקשה שתי קושיות לפסוקנו אשר תשובה אחת לשתיהן:                  

למה אמר "במקומנו", והלא בשום מקום לא יעשה כן?! למה אמר "לתת הצעירה לפני הבכירה" – ולא אמר "לתת הקטנה לפני הגדולה", כפי מה שאמר (פסוק ט"ז) "שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל", ואמר (י"ח) "ברחל בתך הקטנה"?

פסוק ל'

"וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה"

רשב"ם:

וגם אהבה יותר מלאה, כלומר בא אליה וגם אהבה. רוב גם הפוכים כן בתורה, וכן וברכתם גם אותי (שמות י"ב ל"ב), גם תברכו אותי; וכן גם אותך הרגתי (במדבר כ"ב ל"ג), הנה לחצתי רגלך ונעשית שפי ופסח גם עדיין הייתי הורג אותך.

רמב"ן:

הזכיר הכתוב שגם אהב רחל יותר מלאה, והטעם, בעבור כי הטבע לאהוב יותר האשה אשר ידע האדם בראשונה, כענין שהזכירו חכמים בנשים (סנהדרין כ"ב ב') ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. והנה יעקב אהב רחל מלאה שלא כדרך הארץ, וזה טעם 'גם'.