יעקב והבאר

בראשית רבה ע' (ח'):

"וירא והנה באר בשדה" – ר' חמא בר חנינא פתר ביה שית שיטין (= פתר את הפסוקים הבאים בששה פתרונות שונים): "והנה באר בשדה" – זו הבאר. "והנה שלשה עדרי צאן" – משה ואהרן ומרים. "כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים" – שמשם כל אחד ואחד מושך מים לדגלו, ולשבטו ולמשפחתו. "והאבן גדולה על פי הבאר" א"ר חנינא: כמלוא פי כברה קטנה היה בה. "ונאספו שמה כל העדרים וגללו" – בשעת המחנות. "והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה" – בשעת מסעות היתה חוזרת לאיתנה. ד"א "והנה באר בשדה" – זו ציון. "והנה שלשה עדרי צאן" – אלה שלשה רגלים. "כי מן הבאר ההיא ישקו" – שמשם היו שואבים רוח הקדש. "והאבן גדולה" – זו שמחת בית השואבה. (א"ר הושעיא: למה היו קוראים אותו "בית השואבה"? שמשם היו שואבים רוח הקודש). "ונאספו שמה כל העדרים" – באים מלבוא חמת ועד נחל מצרים. "וגללו את האבן" - שמשם היו שואבים רוח הקודש. "והשיבו את האבן" – מונח לרגל הבא. ר' יוסי בר חנינא פתר קריא בגלות: "ויאמר להם יעקב... ויאמרו מחרן אנחנו" – מחרונו של הקב"ה אנו בורחים. "ויאמר להם: הידעתם את לבן בן נחור?" – הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עונותיכם כשלג

(פירוש יפה תאר:

האם אתם מצפים לישועה בטרדת צרתכם?)

"ויאמרו: ידענו" (-כי לעולם לא אבדה תקותם). "ויאמר להם: השלום לו? ויאמרו: שלום". באיזו זכות? – "והנה רחל בתו באה עם הצאן", הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א): "רחל מבכה על בניה... מנעי קולך מבכי... ויש תקוה לאחריתך".

פסוק י"א

"וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ"

בראשית רבה ע' (י"ב):

למה בכה? אמר: "אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה? "ויקח העבד עשרה גמלים וגו'", ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד." ד"א למה בכה? שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה. הדא הוא דהיא אמרה לה (ל', ט"ו) "לכן ישכב עמך הלילה" – אמרה לה: "עמך הוא דמיך עמי לית הוא דמיך." ד"א למה בכה? שראה אנשים מתלחשים אלו לאלו מפני שנשקהו אמרו: "מה בא זה לחדש לנו דבר ערווה?!" שמשעה שלקה העולם בדור המבול, עמדו אומות העולם וגדרו עצמם מן הערוה.

מה משמעות החזרה המשולשת של "אחי אמו" בפסוקנו?

רש"י:

ד"ה ויגש יעקב ויגל: כמי שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכוחו גדול (ע"פ בראשית רבה, פרשה ע').

התחבטו מפרשי המדרש ומפרשי רש"י ביישוב דבריו אלה, והנה אחדים מדבריהם:

קניזל:

לפי שלא נאמר "ויגלול את האבן מעל פי הבאר", לזה אמר: כאדם המעביר פקק מעל פי הצלוחית, שהכוונה שמילת "ויגל" הוא לשון "גילוי".

הרא"ם:

ונראה לי שהוציאו זה מדכתיב "ויגל" מלשון גילוי ולא "ויגלגל" מלשון גלגול.

אמרי שפר:

(...אחרי הביאו דברי הרא"ם ואחרים) ועוד מצאתי כתוב שהוצרכו לדרוש כן, דאם לא כן "ויגלגל" מבעי ליה. אבל מילת "ויגל" הוא מלשון גילה, רינה ושמחה; ודבר ידוע הוא מי שטורח את עצמו באיזה עניין אין לו שמחה, דאדרבא "קינה" מבעי ליה. אלא על כורחנו לומר מאחר שהעיר עליו הכתוב שעשה בגילה ובשמחה, משמע שלא גלגל את האבן בטורח כמו שהיו עושין הרועים אלא העבירו בקלות, כאדם שמעביר את הפקק מעל פי הצלוחית.
ואם תאמר: והלא בספר תהילים קי"ט פרש רש"י (פסוק כ"ב) "גול מעלי" (חרפה ובוז) לשון גלגול כמו (בראשית כ"ט) "ויגל את האבן מעל פי הבאר", ואם כן – איך פירש פה סותר לזה, על פי הבראשית רבה "כאדם שמעביר את הפקק..." ויש לומר, שרש"י סובר שאע"פ שמילת "ויגל" הוא מלשון גלגל כמו שפירש בהדיא בספר תהילים במקום הנזכר (קי"ט כ"ב), מכל מקום מדהווה ליה למכתב שויגלגל את ה"אבן" שהוא הלשון המיוחד לעניין סיבוב וגלגול וכתב מילת "ויגל" שהוא מלשון גילוי – לדעת הרא"ם, או לשון גילה – לדעת הפירוש האחרון דלעיל – משמע שבא הכתוב להורות שלא גלגל את האבן בטורח, כמו שהיו עושים הרועים אלא בקלות מבלי שום טורח, כאדם שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית.

ר' יוסף אבן כספי,  "טירת כסף":

אמר "ויגל את האבן" – חי האמת, אינו נמנע אצל החכמים מה שפירש בו רש"י ז"ל, ואינו נמנע גם כן שיאמר שזה נכון בהיותו אחד מן הגוללים בפועל, וגם נכון זה אע"פ שלא היה נוגע בה כלל בפועל, והנה כתוב שאמר לבן (בראשית ל"א, נ"א) "אשר יריתי".