חיפוש אשה ליצחק

פסוקים י"ב-י"ד

תפילת העבד:

" ... וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ... אֹתָהּ הֹכַחְתָּ..."

דעות שונות לחכמים ולמפרשים בדברי העבד – אם היה בהם משום "נַחַש" או לא.

השוה את דברי העבד בתפילתו לתשובת רבקה ומעשיה:

אור החיים:

...לתוספת ותרנות נתכוונה הצדקת, שאם הייתה מקדמת לומר "גם גמליך אשקה" קודם ששתה הוא, יש מקום לו למהר להקל טורחה, כיוון שעוד לפניה טרחת הגמלים, מה שאין כן קודם שאמרה לו "גם לגמליך..." יחשוב שזהו כל טורחה להשקותו וישתה כחפצו לאט לאט ואחר ששתה, תיכף אמרה לו "גם לגמליך אשאב".

הכתב והקבלה:

דקדקה בלשונה ולא אמרה כמו שאמר העבד "שתה וגם גמליך אשקה" – כי בזה תשוה אותו לגמלים, לכן פסקה ואמרה "שתה אדני לבד" ואחר זמן אמרה "גם לגמליך אשאב".

העמק דבר:

מנעתו להשקותו כי כך ראוי להיות נזהר להולך בשרב ושמש, שלא לשתות כל צרכו מים קרים, אמנם שלא יחשוב כי היא מונעת ממנו באשר רע לה ששותה הרבה, על כן חזרה ואמרה "גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות" מעצמם - ולא אמנע מהם כל הצורך.

פסוק י'

"וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ"

רש"י:

שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם.

רמב"ן: 

לשון רש"י שטר מתנה, שכתב לו כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם. וכן בבראשית רבה (נ"ט י"א) דייתיקי. ולדעת זו מה שכתוב (כ"ה ה'): ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, לומר שהחזיק אותו בנכסים בשעת פטירתו שלא יערערו בו, כמו שאמר וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי. ואם כן תהיה מילת הלקיחה מושכת 'וכל טוב אדוניו בידו', לקח בידו, או, ויקח העבד עשרה גמלים וכל טוב אדוניו בידו וילך.
ואחרים מפרשים כי העבד כאשר נשבע מיד הלך מעצמו ולקח עשרה גמלים מגמלי אדוניו, כי כל טוב אדוניו היה בידו, והוא פקיד ונגיד על הכל לקחת ממנו כאשר ירצה, כמו שאמר (בפסוק ב'): "המושל בכל אשר לו".
והנכון בעיני כי טעם הפסוק הזה כטעם הכתוב בחזאל (מלכים ב, ח' ט') "וילך חזאל לקראתו ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק משא ארבעים גמל", אף כאן אמר כי לקח כל טוב אדוניו בידו משא עשרה גמלים, והענין, כי כל הטוב והמעולה במינים ההם פירות ומגדנות מכל הנמצא בדמשק או בבית אדוניו, לקחו משא הגמלים והוליכו מנחה בידם. וכן (בראשית מ"ה כ"ג) "עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים". והמקראות יקצרו לשונם במובן.

פסוק י"א

"לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת"

בראשית רבה נ"ט:

אמר רב הונא: בשעה שאדם הולך ליקח אשה ושמע קול כלביה מנבחים, הוא מצית (= מטה אוזן לשמוע), מה אינון אמרין, "לעת ערב לעת צאת השואבות".

פסוק כ"א

"וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה'..."

תרגום אונקלוס:

וגברא שהי בה מסתכל שתיק למידע האצלח ה' ארחה אם לא.

ספורנו:

ד"ה מחריש: ולא אמר לה אל תטרחי כל כך כמו שהיה ראוי בחוק המוסר.

ד"ה לדעת: להכיר מתוך אופן חסידותה וזריזותה.

ד"ה ההצליח: אם יהיה על צד הטוב והחסד הגמור.

ד"ה אם לא: ושיהיה כל זה לתקוות איזה שכר.

העמק דבר:

היה לו לדבר עמה כדי להכיר שכלה, אבל החריש כדי לדעת... כי בשעת דיבור אי אפשר להתבונן על כל תנועה כמו בהיותו מחריש, וגם היא לא תוכל לעשות בזריזות כל כך, אם תהא זקוקה לענות.