פרשת בראשית
שנת תש"ח
יום חמישי, יום השישי
בראשית פרק א, פסוקים כ - לא
השוה לפסוקים כ'-כ"ה שבפרקנו את הפסוקים הבאים:
פרק ט' פסוק ב'
"וּמוֹרַאֲכֶם... יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם... וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם"
מלכים א' ה'
"וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים"
הושע ד' ג'
"וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם וְגַם דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ"
צפניה א' ג'
"אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם"
תהלים ח'
"צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם..."
ואולם כנגד זה:
יחזקאל ל"ח כ':
"וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה וְכָל הָרֶמֶשׂ... וְכֹל הָאָדָם..."
|
הסבר, למה סודרו הברואים בכל הפסוקים הנ"ל חוץ מבאחרון שלא לפי סדר הבריאה, ורק באחרון הובאו בהתאם לסדר בריאתם? |
| 1. |
השווה:
פסוק כ"ב
"וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ"
פסוק כ"ח
"וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ"
הסבר את סיבת השינוי. |
| 2. |
פסוק כ'
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם"
בנו יעקב, בספרו Genesis מעיר לפסוק זה:
התורה מתארת בלשון קצרה ורעננה את עליצות החופש שבמעוף ציפור-הדרור במרחב-יה – שלא נתנו לו גבולין.
הוכח את דבריו אלה מתוך לשון פסוקנו! |
פסוק כ'
"יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה"
ר' נפתלי הרץ ויזל, (רנה"ו):
צוה ה' ואמר "ישרצו המים", כלומר יתנועעו המים על ידי שרץ נפש חיה שיבראו בהם... שניתנו המים למקומם, שחיותם בימים...
שד"ל, פירשו כמוהו ומוסיף:
והמליצה הזאת כמו (ישעיה א' ל') "כאלה נובלת עליה" – האלה נקראת נובלת מפני נבילת עליה, וכן (בראשית מ"א מ'): "רק הכסא אגדל ממך" – אהיה גדול ממך מצד הכסא.
| 1. |
מה חידשו בפירושם זה, כנגד איזה פירוש הם פונים? |
| 2. |
במה מסייעים שני הפסוקים המובאים בפירוש שד"ל לפירושו? |
פסוק כ"א
"וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה... וְאֵת כָּל עוֹף..."
קאסוטו, בספרו "מאדם עד נח":
בכל הפרשה כולה, רק סוגיהם הכלליים של הצומח והחי נזכרים ולא המינים המיוחדים חוץ מהתנינים. בודאי אין יציאה זו מן הכלל בלי כוונה מיוחדת.
|
התוכל למצוא, מה היא הכוונה המיוחדת בפירוט זה? |
פסוק כ"ח
"פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ"
רמב"ן:
ד"ה וכבשוה: נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות, ולעקור נטוע, ומהרריה לחצוב נחושת, וכיוצא בזה. וזה יכלול מה שאמר 'ובכל הארץ' (לעיל פסוק כ"ו).
|
מה קשה לו, וכנגד איזו דעה מוטעית הוא פונה כאן? |
פסוק כ"ט
"הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע..."
רש"י:
ד"ה לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ: השוה להם הכתוב בהמות וחיות למאכל, ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כולם, וכשבאו בני נח התיר להם בשר, שנאמר (ט' ג'): כל רמש אשר הוא חי וגו' כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את כל.
|
מהי, לפי זה, עמדת התורה כלפי הצמחונות?
ועיין דברי הרב קוק בשאלה זו שהובאו בגיליון ראה תש"ה! |
פסוק ל"א
"יוֹם הַשִּׁשִּׁי"
רש"י:
הוסיף ה' בששי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמישה חומשי תורה.
דבר אחר: יום הששי: כולם תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון המוכן למתן תורה.
שבת פ"ח:
מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלין את התורה אתם מתקיימים, ואם לאו – אני מחזיר אתכם לתהו ובהו.
| 1. |
מהו הדיוק הלשוני שממנו מדייק דרש זה? |
| 2. |
כיצד אפשר לפרש תמיהה לשונית זו על דרך הפשט? |
| 3. |
הסבר את הרעיון הכלול בדברי המדרש הזה! |
| 4. |
היכן מצינו רעיון זה בנ"ך? |