נגעים

השווה את המדרש הבא (מתוך מדרש רות רבה) העוסק בפרקנו למדרש חכמים מתוך קדושין כ' העוסק בויקרא כ"ה:

רות רבה ב' י"א:

...אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחילה. ממי אתה למד? מאיוב, שנאמר (איוב א' י"ד) "ומלאך בא אל איוב ויאמר: הבקר היו חורשות... ותפל שבא ותקחם... עוד זה מדבר וזה בא ויאמר... עוד זה מדבר וזה בא ויאמר... ויפול על הנערים וימותו..." ואף בנגעים כן: בתחילה הן באים אל ביתו, אם חזר בו – מוטב ואם לאו הן טוענים חליצה, אם חזר בו – מוטב ואם לאו – טעונים נתיצה. חזר בו – מוטב, ואם לאו – באים על הבגדים וטעונים כבוס, חזר בו – מוטב ואם לאו – טעונין קריעה, אם חזר בו מוטב ואם לאו – טעונין שריפה, ואחר כך הן באין על גופו, אם חזר בו מוטב ואם לאו – יוצא ובא, אם חזר בו – מוטב ואם לאו – "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו".

תוספתא, ערכין ה' הלכה ה', מס' ערכין ל' ע"ב, מסכת קדושין, כ' כ"א:

אמר ר' יוסי בר' חנינא: בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית. כיצד? אדם עושה מלאכה בפירות שביעית, - התחיל מוכר מטלטליו, שנאמר (כ"ה י"ד) "וכי תמכרו ממכר לעמיתך", לא הרגיש –

(רש"י:

לא שם ליבו לפורענות הבא עליו לחזור בו מעבירה שבידו)

התחיל למכור שדה אחוזתו, שנאמר (כ"ה): "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו", לא באת לידו

(רש"י:

לא בא בידו הרהור תשובה עד שבא לכל אלה)

עד שמכר את ביתו, שנאמר (כ"ט) "כי ימוך אחיך ומטה ידו... אל תיקח מאתו נשך ותרבית", לא באת לידו – עד שמוכר את עצמו, שנאמר (ל"ט) "וכי ימוך אחיך ונמכר לך – ולא לך אלא לגר, שנאמר (מ"ז) "ונמכר לגר", ולא לגר צדק אלא לגר תושב שנאמר (מ"ז): "ונמכר לגר תושב", משפחת גר – זה נכרי, כשהוא אומר "לעקר" – זה הנמכר ונעשה משרת לעבודה זרה עצמה.

ערכין ט"ז ע"א:

א"ר יוחנן: על שבעה דברים נגעים באים: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שווא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח ועל צרות העין ועל הגזל.
על לשון הרע – דכתיב (תהילים ק"א) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית".
על שפיכות דמים – דכתיב (שמואל ב' ג') "ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע".
ועל שבועת שווא – דכתיב (מלכים ב' ה') "הואל קח ככרים..." וכתיב "וצרעת נעמן תדבק בך".
ועל גילוי עריות – דכתיב (בראשית י"ב) "וינגע ה' את בית פרעה נגעים...".
ועל גסות הרוח – דכתיב (דברי הימים ב' כ"ז) "ובחזקתו גבה לבו עד להשחית... והצרעת זרחה במצחו"...