אשם גזלות
ויקרא פרק ה, פסוקים כ - כו
| א. | "וידבר ה' אל משה לאמור" |
השווה:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר... נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה..."
פרק ה' פסוק א'
"וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה..."
פרק ה' פסוק י"ד
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל..."
פרק ה' פסוק כ'
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה'..."
|
הסבר את החזרה על "וידבר ה' אל משה לאמור" בפסוק י"ז ובפסוק כ' ואת העדר המילים האלה בתחילת הפרק? |
| ב. | שאלות לשון וסגנון |
"נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ"
המשפט מתחיל בפסוק כ"א מסתיים מבחינה סינטקטית (תחבירית) באמצע פסוק כ"ד, במילים "יוסף עליו".
| 1. |
הסבר היכן נגמרים התנאים ובאיזו מילה מתחילה תשובת התנאי? (במונחי תחביר שלנו, היכן, באיזו מילה, מתחיל המשפט הראשי?) (העזר בדברי רש"י, לפסוקים כ"א – כ"ד פסוק כ"א: ד"ה נפש כי תחטא: (ת"כ) אר"ע מה ת"ל ומעלה מעל בה' לפי שכל המלוה והלוה והנושא והנותן אינו עושה אלא בעדים ובשטר לפיכך בזמן שהוא מכחש מכחש בעדים ובשטר אבל המפקיד אצל חבירו ואינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניה' לפיכך כשהוא מכחש מכחש בשלישי שביניהם . ד"ה או בתשומת יד: ששם בידו ממון להתעסק או במלוה . ד"ה או בגזל: שגזל מידו כלום. ד"ה או עשק: הוא שכר שכיר. פסוק כ"ב: ד"ה וכחש בה: שכפר על אחת מכל אלה אשר יעשה האדם לחטוא ולהשבע על שקר לכפירת ממון. פסוק כ"ג: ד"ה כי יחטא ואשם: (שבועות כד) כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה ולדעת ולהתודות כי יחטא (גי' ס"א ובדעתו להתודות כי חטא) ואשם. פסוק כ"ד: ד"ה בראשו: הוא הקרן ראש הממון. ד"ה וחמשתיו: (ב"ק קח) רבתה תורה חמשיות הרבה לקרן אחת שאם כפר בחומש ונשבע והודה חוזר ומביא חומש על אותו חומש וכן מוסיף והולך עד שיתמעט הקרן שנשבע עליו פחות משוה פרוטה. ד"ה לאשר הוא לו: [לאפוקי בנו ושלוחו (ת"כ)] למי שהממון שלו (ב"ק קג:). ) |
"וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ"
| 2. |
ר' נפתלי הרץ ויזל, (ביאור): בכולן נאמר בי"ת "בפיקדון או בתשומת יד או בגזל" ולא נאמר בי"ת בעשק". הסבר, למה? |
פסוק כ"ב
"אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ"
| 3. |
ר' נפתלי הרץ ויזל, (ביאור): כבר אמר וכחש בעמיתו בפיקדון וחוזר על כל הנזכרים, ולמה חזר באבדה לומר "וכחש בה"? נסה לענות לשאלתו. |
פסוק כ"א
"כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה'"
4. |
השווה פסוקנו עם פסוק ט"ו: "נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה' וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַה' אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם" הסבר למה נאמר רק במקומנו "מעל בה'" ולא נאמר כך בפסוק ט"ו? |
| ג. | "...ומעלה מעל בה'..." |
"נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ"
ספרא ויקרא שע"ב:
ר' עקיבא אומר: מה ת"ל: "למעול מעל בה' "! לפי שהמלווה והלווה והנושא והנותן אינו מלוה ואינו לוה ואינו נושא ונותן אלא בשטר ובעדים, לפיכך בזמן שהוא מכחיש, מכחיש בעדים ובשטר, אבל המפקיד אצל חברו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם – בזמן שהוא מכחיש – מכחיש בשלישי שביניהם.
(ועיין בראשית ל"א נ':
"אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱ-לֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ").
ר' שמשון רפאל הירש, (תרגום מגרמנית):
כל עברה שבין אדם לחברו דינם כמרד ומעל כלפי מעלה... כביכול הוא השלישי הנועד, כרואה ובלתי נראה בכל מקום משא ומתן בין הבריות והוא הערב למשא ומתן זה שבין באי עולם – שיהא באמונה. ומאחר שכאן קרא המכחיש בשעת הכחשתו בשם הערב, דהיינו נשבע בשמו ית' לשקר, הרי אין זו בגידה בלבד.
כאן משתמש היהודי לעדות על יושר דרכו עם הבריות בתכונת כהונתו – בקרבת אלוקים שלו – ומאחר שקריאתו בשם ה' אינה אלא מסווה נבוב וריק הרי השם ההולם אותה היא מעל בה'.
1. |
מה הקושי בפסוקנו שאותו רצו שניהם לתרץ? |
2. |
במה מסייע הפסוק בראשית ל"א נ' להבנת דברי ר' עקיבא? |
3. |
מה ההבדל בין דברי הספרא לדברי הירש בהסברת המושג "מעל בה' " ? |
| ד. | שאלות ודיוקים ברש"י |
| 1. |
ד"ה כי תמעול מעל: (ת"כ) אין מעילה בכל מקום אלא שינוי וכן הוא אומר (דברי הימים א ה) וימעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ וכה"א בסוטה (במדבר ה) ומעלה בו מעל. פרש בעל דברי דוד: "שמשנה מרשות הקדש לרשות החולין". ומקשה: "וקשה, הא גבי מעילה בפיקדון שנזכר בפסוק כ', אין שם שינוי מרשות לרשות?" נסה לתרץ את קושייתו. |
2. |
פסוק כ"א ד"ה בגזל: שגזל מידו כלום. מפרש בעל גור אריה: כלומר, דאין פירושו שהוא מכחש הגזילה, דאם כן הוי למכתב "או בגזילה" כי הדבר הנגזל נקרא "גזילה", אבל הלקיחה מידו נקרא גזל ויאמר הכתוב ,כי הוא מכחש אשר לקח וגזל מידו כלום.
|
שאלה קשה
