המזבח בבית אל

פסוק א'

"קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם"

תנחומא וישלח ח':

... אמר לו הקב"ה ליעקב: לא הגיעוך הצרות האלה אלא על שאיחרת את נדרך, אם אתה מבקש שלא יגיעוך עוד צרות, קום עלה בית אל לאותו מקום שנדרת לי שם נדר.
א"ר אבא בר כהנא: אמר לו הקב"ה ליעקב: "בשעת עקתא (= עקה, צרה) - נדרא, בשעת רווחא (= רווחה) שמטי? כשהיית בצרה נדרת וכשאתה ברווח שכחת?".
מיד: "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו... ונקומה ונעלה בית אל..."

לקח טוב:

לפי שהיה יעקב מתירא מיושב הארץ שנאמר (ל"ד ל') "להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי", אמר לו הקב"ה: "קום עלה בית אל" – קימה יש לך, עליה יש לך.

רש"י:

ד"ה קום עלה: לפי שאיחרת בדרך, נענשת ובא לך זאת מבתך.

פסוק ז'

"כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱ-לֹהִים"

רש"י:

ד"ה נגלו אליו: במקומות הרבה יש שם אלהות ואדנות בלשון רבים כמו אדני יוסף, אם בעליו עמו, ולא נאמר בעלו, וכן אלהות שהוא לשון שופט ומרות נזכר בלשון רבים אבל אחד מכל שאר השמות לא תמצא בלשון רבים.

והשוה דברי רש"י, פרק כ' פסוק י"ג:

ד"ה כאשר התעו: לשון רבים. ואל תתמה כי בהרבה מקומות לשון אלהות ולשון מרות קרוי לשון רבים, אשר הלכו אלהים, אלהים חיים, אלהים קדושים, וכל לשון אלהים לשון רבים, וכן ויקח אדוני יוסף, אדוני האדונים, אדוני הארץ, וכן בעליו יומת, והועד בבעליו, ואם תאמר, מהו לשון התעו כל הגולה ממקומו ואינו מיושב קרוי תועה, כמו (לקמן כ"א) ותלך ותתע, (תהילים קי"ט) תעיתי כשה אובד (איוב ל"ח) יתעו לבלי אוכל יצאו ויתעו לבקש אכלם.

ראב"ע:

ד"ה נגלו אליו: המלאכים כמו והנה מלאכי אלהים.

שד"ל:

ד"ה נגלו אליו: נגלו אליו כוחות בעל הכוחות כולם, כלומר האל עם ריבוי כוחותיו כי נראה לו ה' והמלאכים העולים והיורדים לעשות רצונו.

והשווה דברי המתרגמים:

רמבמ"ן:

denn dort habben sich ihm die gottlichen Wesen offenbart

הירש:

denn dort sind ihm die gottlichen berichungen offenbar geworden

בובר רוזנצווייג:

denn dort hatten sich die gottlichen Machte ihm enthullt

פסוקים ט'-י'

"וַיֵּרָא אֱ-לֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל"