| 1. |
פסוק א'
"לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה"
הסבר את הכפל שבפסוק זה. |
| 2. |
פסוק ה'
"רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵא-לֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי"
לכאורה אין קשר בין שני חלקי הפסוק, והמילים "ואלוקי אבי היה עמדי" אין מקומן בתוך הסיפור על התנהגות לבן (המתחיל בפסוק ה' ומסתיים בפסוק ח').
הסבר מהו הקשר ההגיוני בין שני חלקי הפסוק! |
פסוק א'
"וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן..."
פסוק ב'
"וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן..."
פסוק ג'
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב..."
רד"ק:
בפניו הכיר, כי איננו עמו בלבו כתמול שלשום, כי ראה פניו זועפים, ובעודנו חושב במה שהיה שומע ורואה, בא אליו דבר אלוקים בחלום.
|
לכאורה אין רד"ק אלא חוזר על דברי הכתוב. הסבר מה תיקן בדבריו! |
פסוק ג'
"וְאֶהְיֶה עִמָּךְ"
רש"י:
ד"ה שוב אל ארץ אבותיך: ושם אהיה עמך, אבל בעודך מחובר לטמא אי אפשר להשרות שכינתי עליך (ב"ר).
תנחומא ישן ואהיה עמך:
כל הימים שהיה יעקב בביתו של לבן לא דבר עמו הקב"ה, והיה יעקב מהרהר ואומר: כך הניחני הקב"ה? לא כך אמר לי הקב"ה: "והנה אנכי עמך". ידע הקב"ה מה הרהר בלבו, אמר לו הקב"ה: אתה מבקש שאהיה עמך - הפרש עצמך מלבן הרשע ואהיה עמך.
| 1. |
מה קשה לרש"י, ומה ראה צורך להביא את דברי המדרש? |
| 2. |
כיצד מקצר רש"י את דברי המדרש? |
| 3. |
מה הרעיון המבוטא בדברי המדרש הזה? |
| 4. |
היכן מצינו ברש"י לפרשת לך לך רעיון זה? |
פסוק ד'
"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ"
מדרש אגדה:
"השדה אל צאנו" – מכאן לאדם שרוצה לדבר דבר סתר, שיצא לשדה ויספר במקום שאין שומעין אותו, שאזנים לכותל ואזנים ליער, אבל בשדה אין כלום.
רד"ק:
ד"ה השדה אל צאנו: שיבואו אליו השדה במקום שהיה רועה צאנו.
|
מה בין המדרש לבין דברי רד"ק? |
פסוק ז'
"וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים"
רמב"ן:
זה היה אמת ואם לא סיפרו הכתוב מתחילה. וכן אמר לו: (ל"א מ"א) "ותחלף את משכורתי עשרת מונים". וכזה במקומות רבים בתורה...
| 1. |
מה קשה לו?
הסבר את הביטוי "זה היה אמת" (והשוה גם ראב"ע שמות י"ד י"ב). |
| 2. |
הבא אחדים מן "המקומות הרבים בתורה" שעליהם ירמוז כאן. |
| 3. |
הבא מקום דומה לזה גם מפרשת ויצא ("שהיה אמת ואם לא סיפרו הכתוב"). |
| 4. |
מניין לרמב"ן ש"זה היה אמת", ומניין לו שאין לפרשו כמו שפירש הוא עצמו (בפרושו השני) "ואת הארץ תסחרו" (בראשית מ"ב ל"ד):
...ויתכן שאמר להם יוסף ואת הארץ תסחרו, ולא סיפרו הכתוב, וטעמו שתביאו סחורה כרצונכם לקנות התבואה ולא אקח מכס סחורתכם כי איטיב לכם תחת בשתכם...
וכמו שפירש רש"י (בראשית נ' ט"ז):
אביך צוה לפני מותו: (ב"ר יבמות ס"ה) שינו בדבר מפני השלום כי לא ציוה יעקב כן שלא נחשד יוסף בעיניו. |
| 5. |
התוכל למצוא בפרק ל' רמז להתנהגות זו של לבן, שמתארה יעקב כאן בפסוקים ז'-ח'?
(להסכם שבין יעקב ללבן בצאן בפרק ל' ל"א-ל"ה עיין גיליון ויצא תש"י!). |
פסוקים י'-י"ג
"וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים. וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱ-לֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ. אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה, קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ"
רמב"ן:
ד"ה אנכי האל בית אל: היה אחר כן בעת הנסיעה, כי אחר שאמר לו קום צא מן הארץ הזאת - לא נתעכב עוד בחרן לרעות עוד צאן לבן ויעלו התישים על הצאן ותלדנה נקודים וטלואים, רק ממחרת החלום שלח לרחל וללאה ויספר להם חלומו והלכו להם.
| 1. |
מדוע עלינו לפרש שיעקב מספר בזה לנשיו שני חלומות? |
| 2. |
מה הרמז לכך בפסוקים? |